יז אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע־לִ֑י וְזֶֽה־חָ֝זִ֗יתִי וַֽאֲסַפֵּֽרָה׃ יח אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ מֵֽאֲבוֹתָֽם׃ יט לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹא־עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יז) חוזר שוב אליפז התימני על דבריו מהמענה הראשון (פ"ד פי"ב) שדבר זה התגלה לו בנבואה, וכיון שאיוב לעג על כך שלא באה הנבואה אליו, שהוא המתייסר, חוזר ואומר לו אליפז, אֲחַוְךָ – אני אגלה לך את הדבר שהתגלה לי, ולכן שְׁמַע לִי, וְזֶה אשר חָזִיתִי, וַאֲסַפֵּרָה, וצריך אתה לשמוע ולהאמין לי.
(יח) וכנגד דבריו של איוב, שאין לאדם בחירה חופשית, משיב אליפז ואומר לו, אֲשֶׁר כל החֲכָמִים יַגִּידוּ זאת, שהם מרגישים שיש להם אפשרות לבחור בטוב או ברע, ואין שום כח חיצוני המכריח אותם לעשות דבר מסוים, וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם – ואינם יכולים להכחיש את רצונותיהם ['אבותם' הוא מלשון רצון, וכמו 'אם תאבו ושמעתם'], שהרצון הוא הגורם לאדם לבחור בטוב או ברע.
(יט) וכולם מרגישים שלָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ, לעשות כטוב בעיניהם, וְלֹא עָבַר כח זָר בְּתוֹכָם, המכריח אותם לעשות דבר מסוים. ואי אפשר להכחיש את מה שכל בני האדם מרגישים ואומרים, שבחירתם חופשית.
