כ כָּל־יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶֽעָרִֽיץ׃ כא קוֹל־פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ׃ כב לֹֽא־יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃
֍ ֍ ֍
(כ) ועתה משיב אליפז לשאלה העיקרית שהעלה איוב בטענותיו האחרונות, מפני מה 'רשע וטוב לו', ושיטתו היא שבאמת אין טוב לרשע כלל, ורק כלפי חוץ נראה כאילו טוב לו, כי באמת כָּל יְמֵי רָשָׁע, הוּא מִתְחוֹלֵל – מתחלחל ורועד מפחד, וּמִסְפַּר שָׁנִים אשר נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ, כולם מלאים פחד ורעדה.
(כא) קוֹל פְּחָדִים נשמע תמיד בְּאָזְנָיו, כאילו רודפים אחריו להורגו, ואף בַּשָּׁלוֹם [-בעת שלום] נדמה לו כי שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ.
(כב) לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ – כשהוא נמצא במקום חשוך הוא פוחד שיהרג שם, ולא יאמין שישוב ממקום זה, וְצָפוּי הוּא אֱלֵי חָרֶב – ונדמה לו שהוא צפוי לההרג בחרבו של הרוצח המסתתר בחושך.
