כג נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע ׀ כִּֽי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃ כד יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ ׀ עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר׃ כה כִּֽי־נָטָ֣ה אֶל־אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר׃ כו יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּֽ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כג) וכל זה אפילו בשעה שהרשע מצליח במעשיו, שהוא מלא פחדים, וכל שכן בשעה שנֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה – נודד הוא בזמן רעב לחפש היכן יש לחם, שאז גדל פחדו יותר, ויפחד כל כך עד אשר כאילו יָדַע בבירור כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ, וכאילו כבר בא קיצו.
(כד) וכל שכן בשעה שיְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה, תִּתְקְפֵהוּ החרדה כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר – שמא יעשו לו כפי שעשו למלך אחד שהיה בזמנם, שהשליכוהו ככדור ממקום למקום עד שמת במיתה משונה, והרשע הזה יפחד כאילו נגזר עליו עונש כזה.
(כה) והפחד הזה יבוא עליו כעונש, על כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ, כאילו רוצה הוא להילחם בה', וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר – וכאילו רוצה הוא להתגבר על ה'.
(כו) יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר – אמנם ה' ירוצץ את צווארו, בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו – בעובי בשר גבו, המגן על גופו.
