כ תּֽוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ׃ כא יָ֣ד לְ֭יָד לֹֽא־יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט׃
֍ ֍ ֍
(כ) ה'לב' הוא הכינוי לשליטת הנפש על כוחות הגוף והטייתם לדרך החכמה והטוב, תּוֹעֲבַת ה' עִקְּשֵׁי לֵב – מי שהוא מעקם ומטה תמיד את כוחות הגוף לדרך רעה, הרי הוא נתעב בעיני ה'. וּרְצוֹנוֹ של ה' הוא בתְּמִימֵי דָרֶךְ, המנהיגים את כוחותיהם תמיד בדרכי החכמה והצדק, כי ה'תמימות' היא ההליכה בתמידות ובקביעות באותה הדרך, ואדם כזה הוא הנקרא 'חכם לב', והוא המרוצה לפני ה' [אמנם מי שלפעמים שולט על כוחות גופו ולפעמים נכנע להם, אינו נתעב ואינו מרוצה, אלא הוא עדיין עומד בקשרי מלחמת היצר, עד שיתברר ענינו, אם ינצח או שינוצח].
(כא) כאשר בא עונש ה' על הרשע בהשגחה פרטית, יָד לְיָד – כדבר הנמסר מיד ליד, ללא שליח, אזי לֹא יִנָּקֶה רָּע – לא ינקה הרשע מהעונש, אפילו אם הוא בזמן שמזלו חזק והשעה משחקת לו, וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט – ובאופן זה הצדיקים וזרעם ימלטו מהעונש, כי תהיה עליהם השגחת ה' לטובה [אך לפעמים בא העונש שלא בדרך של השגחה פרטית, אלא בדרך של הסתר פנים, ואז לפעמים לא יגיע העונש אל הרע עצמו, ומאידך המשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכפי שהיה אצל עכן, שמעל בחרם, והוא עצמו לא נענש מיד, ואילו הצדיקים שיצאו למלחמה נהרגו בגלל עוונו (יהושע פרק ז')].
