א כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָֽאָד֜וֹן ה֣' צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּ֚ל מִשְׁעַן־לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־מָֽיִם׃ ב גִּבּ֖וֹר וְאִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה שׁוֹפֵ֥ט וְנָבִ֖יא וְקֹסֵ֥ם וְזָקֵֽן׃ ג שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וּנְשׂ֣וּא פָנִ֑ים וְיוֹעֵ֛ץ וַֽחֲכַ֥ם חֲרָשִׁ֖ים וּנְב֥וֹן לָֽחַשׁ׃ ד וְנָֽתַתִּ֥י נְעָרִ֖ים שָֽׂרֵיהֶ֑ם וְתַֽעֲלוּלִ֖ים יִמְשְׁלוּ־בָֽם׃ ה וְנִגַּ֣שׂ הָעָ֔ם אִ֥ישׁ בְּאִ֖ישׁ וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֨עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד׃
֍ ֍ ֍
(א) עתה מתאר הנביא כיצד חשך אורם של ישראל באותו זמן, והוחסרו את כל מיני השלמויות הנצרכות להצלחת העם, כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם, עיר המלוכה, וּמִיהוּדָה, שזהו השבט כולו, מַשְׁעֵן גדול, וּמַשְׁעֵנָה קטנה, ומפרט עתה שבעה דברים הנצרכים להצלחת העם, ובכל אלו לא יהיה להם לא דבר גדול להשען עליו, ואפילו לא דבר קטן, א. העם זקוק לכך שיהיו בקרבו עשירים נדיבי עם, להחזיק ביד העניים, ובישראל לא יהיו כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם, שזהו דבר יקר וגדול, וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם, שזהו דבר זול.
(ב) ב. יש צורך שיהיו בעם גיבורי חיל להצילם מיד אויב, וכאן לא יהיה גִּבּוֹר, שיש לו כח מצד טבעו, והוא משען גדול, וְאִישׁ מִלְחָמָה – ואף לא ימצא בהם אדם הבקי בטכסיסי מלחמה, שזו משענה קטנה. ג. מנהיגים טובים המיישרים את העם בענינים שבין אדם לחבירו ובענינים שבין אדם למקום, ולא יהיה להם שׁוֹפֵט הדן בין אדם לחבירו, וְנָבִיא הנשלח מעם ה', ששני אלו הם דברים גדולים, וְקֹסֵם וְזָקֵן – וכן לא יהיו מנהיגים קטנים, כמו קוסם היודע עתידות על פי גורלות וכדומה, ולא זקן, שהוא חכם הקטן במדרגתו משופט.
(ג) ה. כל אומה זקוקה לשרים ומושלים שימנעו את האנשים מלהזיק זה לזה, ולישראל לא יהיה שַׂר חֲמִשִּׁים, כלומר, לא תהיה שום שררה המושלת בהם, ואף לא שר קטן כשר חמישים, וּנְשׂוּא פָנִים – ואפילו לא אדם חשוב, שדבריו נשמעים מחמת כבודו. ו. העם זקוק ליועצים שינחו את המלכות בעצות טובות, וְיוֹעֵץ – ולא יהיה לישראל יועצים כלל, לא גדולים ולא קטנים [ובתיבת 'יועץ' כלל גם את היועץ הגדול וגם את הקטן, והרי זה כנגד משען גדול ומשענה קטנה]. ז. מצרכי העם שיהיו ביניהם אנשים חכמים, הן בחכמה עיונית והן בחכמה מעשית, וַחֲכַם חֲרָשִׁים – לא יהיו לישראל חכמים גדולים, המשולים בעומק עיונם לאדם החורש את השדה, או העוסקים במלאכת חרש וחושב, שהיא מלאכת כפיים, וזה כנגד 'משען' גדול, וּנְבוֹן לָחַשׁ – ואף לא יהיו ביניהם אנשים שחכמתם מועטה יותר, וכגון היודעים ללחוש לחשים וסגולות שקיבלו מדורות קודמים, וזה כנגד 'משענה', הקטנה יותר.
(ד) וְנָתַתִּי נְעָרִים צעירים שיהיו שָׂרֵיהֶם, וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם – ובאותם נערים צעירים ימשלו תאוות ליבם הרעות ומידותיהם המקולקלות, ונמצא שהעם כולו משועבד לנערים, המשועבדים לתאוותיהם, עד שאותם תאוות ורצונות ינהיגו את העם כולו.
(ה) וגם האומה בכללותה תהיה בסדר והנהגה גרועים, וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ – יילחצו האנשים זה מזה, וישעבדו זה את זה, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ – ואף איש את חבירו ילחצו וישעבדו. יִרְהֲבוּ – יתנשא הַנַּעַר בַּזָּקֵן, אף שזה נגד ציווי התורה על הצעיר לכבד את הזקן, וְהַנִּקְלֶה – הבזוי בַּנִּכְבָּד, אף שזהו נגד הטבע, שיש לאדם הכנעה טבעית למי שנכבד ממנו.
