א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב שָׁמַ֣עְתִּי כְאֵ֣לֶּה רַבּ֑וֹת מְנַֽחֲמֵ֖י עָמָ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃ ג הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי־ר֑וּחַ א֥וֹ מַה־יַּ֝מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַֽעֲנֶֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק טז
הקדמה למענה החמישי של איוב: בדבריו עתה אין איוב משיב לאליפז על דבריו בענין 'רשע וטוב לו', כיון שהמתין עד ששאר המתווכחים יאמרו את דעתם בענין זה, והשיב להם (בפרק כא) תשובה כוללת הסותרת את דברי כולם. וכן לא השיב למה שאמר אליפז בענין 'צדיק ורע לו', כיון שכבר אמר זאת אליפז במענהו הראשון. וכן על מה שטען אליפז בענין הבחירה החופשית לא השיב לו איוב, כיון שכבר התווכחו בענין זה. ובדבריו כאן איוב טוען כנגדו על כך שהוא חוזר שנית על דברים שכבר אמר, ואינו מחדש בהם כלום, אלא רק רוצה להלאותו בריבוי דברים. וכן השיב על מה שהחליט אליפז בדבריו שאיוב הוא רשע גמור, וכפי שרמז בדבריו על הפחדים והעונשים הבאים על הרשע, שהביא כדוגמאות לכך את מה שאירע לאיוב בעצמו. וכן הוסיף איוב להתווכח על שיטת אליפז שהגמול העיקרי של האדם הוא לאחר מיתתו, וטען שאין הדבר מסתבר, שעיקר השכר יהיה בדבר שרוב בני האדם אינם מבינים אותו ואינם יכולים להשיגו בדעתם, ומחמת כן אינם מיטיבים את דרכם, אלא אדרבה, מחליטים שאין שכר טוב לצדיקים.
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
(ב) דבריך בענין זה שאין האדם יכול להצדיק את עצמו כנגד ה', וכן מה שאמרת שיש לאדם בחירה חופשית, הרי כבר שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת, כי במענה הראשון של אליפז (פרק ד) אמר את הדברים הללו, ואם כן מדוע תחזור על דברים אלו פעם נוספת, מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם – הרי אתם דומים לבני אדם הבאים לנחם את האבל, וכיון שאינם יכולים לומר דברים המתיישבים על הלב, מרבים בדברי הבל עד שמרוב עמלו להשיב יתעייף האבל, ויהיה מוכרח לשתוק, ובזה חושבים שניחמו אותו.
(ג) והנה המתווכחים בדברי חכמה יודעים שיבוא קץ לויכוח, כאשר אחד המתווכחים יביא ראיה מוחלטת לדבריו, יסתיים הויכוח, אך הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ – כאשר אחד המתווכחים משתמש בדברי רוח והבל, אין קץ לויכוח, כיון שתמיד יוכל לחזור על דבריו עד אין סוף, ולא ישים ליבו לטענות ולראיות שמביא המתווכח השני. אוֹ אם תאמר שאין דבריך דברי רוח, אשאלך מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה – מה הראיות והמופתים שהבאת לדבריך, שמחמת כן אתה חוזר עליהם שנית, והרי לא הבאת ראיה לטענתך, אלא אמרת שכך התגלה לך בנבואה, וכיון שאין לך הוכחה לאמיתות דבריך, מדוע אתה חוזר עליהם שנית.
