(א) וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת־הַגֳּרָנֽוֹת׃ (ב) וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽה֙' לֵאמֹ֔ר הַֽאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהֽוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת־קְעִילָֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי־נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל־מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ד) וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁא֣וֹל בַּֽה֔' וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ ה֑' וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי־אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ (ה) וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ וַֽאֲנָשָׁ֨ו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹֽשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃ (ו) וַיְהִ֗י בִּ֠בְרֹחַ אֶבְיָתָ֧ר בֶּן־אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶל־דָּוִ֖ד קְעִילָ֑ה אֵפ֖וֹד יָרַ֥ד בְּיָדֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר, הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה – בעיר קעילה, שהיתה סמוכה לגבול פלשתים, וְהֵמָּה שֹׁסִים – משחיתים אֶת הַגֳּרָנוֹת.
(ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר, הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד, לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים, אך אל תעשה זאת כדי לשלול שלל, אלא כדי להציל את היהודים, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה.
(ג) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה ללא מלחמה, בִּיהוּדָה שהם משבטינו, ואף על פי כן אנחנו יְרֵאִים משאול, וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה – וכל שכן אם נלך לקעילה, שאינם משבט יהודה, אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, שילחמו בנו, ותהיה המלחמה לנו גם מהפלישתים וגם מתוך ישראל.
(ד) ולכן, וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאוֹל בַּה' כיצד לנהוג, וַיַּעֲנֵהוּ ה', וַיֹּאמֶר, קוּם רֵד אל העיר קְעִילָה, כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ [ובזה נוסף על התשובה הקודמת, שבתחילה אמר לו רק 'והכית בפלשתים', ולא מוכרח שיכה את כולם, ועתה אמר לו שיתן את הפלשתים בידו].
(ה) וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו קְעִילָה, וַיִּלָּחֶם דוד בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם [אף שבודאי לא לקחו את המקנה למלחמה, אך לאחר שנצחם דוד רדף אחריהם את עריהם, ונטל מהם את מקניהם (רד"ק)], וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה.
(ו) עתה מבאר הכתוב כיצד יכל דוד לשאול באורים ותומים בהיותו בדרך, במלחמה, וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ מנוב עיר הכהנים אֶל דָּוִד לעיר קְעִילָה, אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ, כלומר, אף שלא היתה כוונתו להוריד עמו את האפוד, היה זה בהשגחת ה' שבאותה עת היה עמו אפוד, והוא האורים ותומים, והיה עמהם עתה.
