(ז) וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי־בָ֥א דָוִ֖ד קְעִילָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל נִכַּ֨ר אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י כִּ֚י נִסְגַּ֣ר לָב֔וֹא בְּעִ֖יר דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ׃ (ח) וַיְשַׁמַּ֥ע שָׁא֛וּל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת קְעִילָ֔ה לָצ֥וּר אֶל־דָּוִ֖ד וְאֶל־אֲנָשָֽׁיו׃ (ט) וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַֽחֲרִ֣ישׁ הָֽרָעָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָֽאֵפֽוֹד׃ (י) וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי־מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל־קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּֽעֲבוּרִֽי׃ (יא) הֲיַסְגִּרֻ֣נִי בַֽעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד־נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֥אמֶר ה֖' יֵרֵֽד׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּֽעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת־אֲנָשַׁ֖י בְּיַד־שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר ה֖' יַסְגִּֽירוּ׃ (יג) וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַֽאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וַיֵּֽצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּֽאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי־נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה וַיֶּחְדַּ֖ל לָצֵֽאת׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, נִכַּר – מסר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי, כִּי נִסְגַּר דוד לָבוֹא בְּעִיר הסגורה בדְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
(ח) וַיְשַׁמַּע – הזעיק שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה, ולא הודיע למה כוונתו במלחמה זו, והעם חשבו שכוונתו להלחם בפלשתים אשר לחמו באנשי קעילה, ובאמת היתה כוונתו של שאול לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו.
(ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה – הבין דוד ששאול שותק מלומר על מי הוא נלחם, כיון שכוונתו להלחם בו ובאנשיו, וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד, לשאול בה' כיצד לנהוג עתה.
(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. (יא) הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ, הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ. הכלל הוא שכאשר שואלים באורים ותומים אין שואלים אלא שאלה אחת, ולא שתי שאלות יחד, וכאשר שואלים שתי שאלות אין משיבים מהשמים אלא על השאלה הראשונה. אמנם כאן שאל דוד את השאלות בסדר הפוך, שהרי היה לו לשאול תחילה האם ירד שאול, ואם ירד האם יסגירוהו אנשי קעילה, ואף ששאל שלא בסדר הנכון, השיבו לו מהשמים בסדר הנכון, ולכן השיבו רק על השאלה הראויה להיות ראשונה, והיא, האם ירד שאול אחריו, וַיֹּאמֶר ה', יֵרֵד שאול.
(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד – חזר דוד ושאל את השאלה השניה פעם נוספת, הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר ה', יַסְגִּירוּ.
(יג) וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ – לא היו הולכים למקום מסוים, אלא היו יוצאים והולכים למקום שכבר התהלכו בו, כדי שלא ידע שאול בבירור היכן הם נמצאים, ולא ירדוף אחריהם, וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת [ואף שאמר לו ה' ששאול ירד אחריו ושתושבי קעילה יסגירוהו, ולא התקיימו הדברים, היתה הכוונה שאם לא יקדים להימלט, ירד שאול אחריו, ויסגירוהו אנשי קעילה, וגילה לו הקב"ה את דעתם וכוונתם של שאול ושל אנשי קעילה כדי שיזהר, ולכן כאשר עשה כן ונמלט עם אנשיו, נמנע שאול מלרדת אחריו].
