יא וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת ׀ רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל־הָֽרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֨אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּֽימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּֽעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ׃ יבוַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵֽינֵיהֶ֤ם מֵֽרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃ יג וַיֵּֽשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין־דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַזהַתֵּימָנִי, וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, ולאחר שהגיעו שלשתם לארץ עוץ, מקום מושבו של איוב, וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ [כדרך המשתתף בצרת חבירו, שהוא נד בראשו דרך צער],וּלְנַחֲמוֹ.
(יב) וַיִּשְׂאוּ שלשת רעי איוב אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק, וְלֹא הִכִּירֻהוּ, כי השתנה מאור פניו מרוב הצרות והיסורים, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, וַיִּקְרְעוּ אִישׁ את מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶםהַשָּׁמָיְמָה – השליכו עפר מעל ראשיהם לאויר השמים, שכן היתה דרכם לעשות בשעת אבילות וצער.
(יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, להצטער בצערו, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת, וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּירָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד, ולא מצאו דברים לומר לו כדי לנחמו.
