ז וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ וְעַ֥ד קָדְקֳדֽוֹ׃ חוַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ־הָאֵֽפֶר׃ ט וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹֽדְךָ֖ מַֽחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת׃ י וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָֽאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל־זֹ֛את לֹֽא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה', וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע [-שחין שאי אפשר לרפא אותו, כיון שחלקו היה שחין לח וחלקו שחין יבש, ומה שמרפא את השחין הלח מזיק לשחין היבש, וכן להיפך], מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ.
(ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ, כי מחציו ומעלה היה שחין יבש, והיה צריך חרס להתגרד בו,וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר, כי מחציו ומטה היה שחין לח, והוצרך לשבת בתוך האפר, כדי שהאפר ישאב את הלחות מהשחין.
(ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, כיון שעֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ, מדוע אתה שותק, והרי בפעם הראשונה שהכה אותך ה' בבנים ובנכסים בירכת את ה', ומחמת כן הוסיף להכותך גם בגופך, ואם כן גם עתה בָּרֵךְ שוב את האֱלֹהִים, ויוסיף להכותך גם בנפשך, וָמֻת, ובכך התכוונה להקניטו על כך שכשבאו עליו הצרות בירך את ה' ולא התרעם על הנהגתו.
(י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ איוב, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי, גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶתהָרָע לֹא נְקַבֵּל, ואף שהיו דבריו נראים כדברי אמונה וקבלת יסורים באהבה, אך באמת כבר נטה ליבו לדברי אוון, כי משמעות לשונו היא שהמציאות של חיי האדם בעולם מורכבת מטוב ורע, ולא עוד אלא שהרע הוא העיקר והטוב הוא המעט [ולכן אמר 'גם' את הטוב נקבל, כי הוא המעט הנגרר אחרי הרע, שהוא המרובה], ולא יתכן לקבל את הטוב ללא קבלת הרע, ובכך התחיל איוב להתרעם על הנהגת ה', שלפי מחשבתו של איוב ברא ה' את האדם באופן שרוב מקריו יהיו רעים, וזהו היסוד לכל דברי איוב שאמר לאחר מכן, בְּכָלזֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו, כי לא פירש את כל דבריו, אך בליבו כבר חטא במחשבותיו כנגד הנהגת ה' בעולם.
