ד וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ׃ האוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ׃ ו וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר, גם לאחר שעמד איוב בנסיונות של איבוד בניו וקנייניו, אין זו ראיה שהוא עובד את ה' מאהבה ולא מיראה, כיון שיתכן שהוא עושה כן רק כדי להציל את גופו, שהרי עוֹר בְּעַד עוֹר – מוכן האדם להקריב את מלבושיו העשויים עור בעלי חיים כדי להציל את העור של גופו בעצמו, אך גם אם יסבול בעורו ויקבל יסוריו בשתיקה אין זו ראיה, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ – שהרי מוכן האדם לתת אפילו את עור גופו כדי להציל את נפשו, ויתכן ששתיקתו היא כדי להציל את גופו וחייו.
(ה) אוּלָם, שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ, בדברים שיש בהם סכנת נפש ויתייאש מרפואתו, ואז לא יהיה לו במה להתנחם ולמה לקוות עוד, ואז תראה אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָיְבָרְכֶךָּ [-יקלל ויגנה את הנהגתך].
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הִנּוֹ בְיָדֶךָ גם להביא יסורים על גופו, אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר, שישאר חי.
