יב הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֨לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַֽעֲנָֽה׃ יג הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃ יד כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָֽחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל
הָֽעֲרָבָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וממשיל עתה את הארץ למקום שאינו ראוי למלחמה ואף לא לזריעה, הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים – האם ההר המלא סלעים ראוי ליישרו כדי שיוכלו לרוץ בו הסוסים בעת המלחמה, אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים – או האם ראוי ההר הזה לחרישה על ידי בקר, וכשם שאין מקום הסלעים ראוי לכך, כך הארץ לא תהיה ראויה להלחם בה ביום קרב להנצל מהאויב, וכן לא תהיה ראויה לזריעת תבואה להנצל מהרעב, והטעם לכך, כי הדרך להנצל מהאויב היא על ידי עשיית משפט בענינים שבין אדם לחבירו, ואתם לא עשיתם כן, כִּי אדרבה, הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ – לעשב מר, את המִשְׁפָּט, על ידי עיוות הדין. והדרך להנצל מהרעב, שתצמיח הארץ את תבואתה, הוא על ידי ההליכה בדרכי הצדק בענינים שבין אדם למקום, שעל ידי זה נותן ה' את המטר בעיתו, ואתם הפכתם גם את זה, וּפְרִי צְדָקָה נתתם לְלַעֲנָה [-מין עשב מר], כי במקום לעבוד את ה' כראוי, עבדתם עבודה זרה, ומחמת כן עצר ה' את השמים, ולא היה מטר.
(יג) בספר מלכים (ב' פרק יד פסוקים כה-כז) נאמר לגבי מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל, 'הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ', וביאור הדבר, שבאותו זמן עדיין לא נפסק על ישראל גזר דין מוחלט להגלותם מארצם, וכיון שראה ה' שאם יניח את ישראל ביד הטבע והמקרה יכלו מעצמם, ובאותו זמן 'לא דיבר ה' למחות את שם ישראל', לכן הושיעם בדרך נס ביד ירבעם בן יואש, ואותו דור, ששמעו את נבואת יונה בן אמיתי שה' הושיעם מחמת שלא דיבר עדיין לאבדם, הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר – ושמחו על כך שלא יצא דבר גזירה מאת ה', ומחמת כן טעו לחשוב שלא ה' הוא המושיע אותם בדרך נס, אלא שה' עזבם, והם מעצמם הצליחו, הָאֹמְרִים, הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם, וניצחנו בזכות כוחינו וגבורתינו.
(יד) ומחמת כן נהג עמהם ה' מידה כנגד מידה, כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי, ולא יהא זה גוי הקם מעצמו באופן טבעי, אלא ה' יקים אותו בדיבורו וגזירתו, וכנגד זה שבזמן ירבעם בן יואש הרחיב ה' את גבולם מלבוא חמת עד ים הערבה, כפי שהובא לעיל, עתה יהיה להיפך, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם האויבים מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל הָעֲרָבָה.
