אגב הנידון של משנתנו לגבי אלמנה שמכרה מנכסי ירושת בעלה יותר מכדי כתובתה, מבררת הגמרא עתה את דינו של אדם סתם, ששלח שליח למכור מנכסיו, ושינה השליח מכפי שאמר לו בעל הנכסים: אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, אָמַר בעל הקרקע לִשְׁלוּחוֹ, זִיל זַבִּין לִי מֵאַרְעָא דִידִי בֵּי לִיתְכָּא – לך ותמכור עבורי מהקרקע שלי שיעור שיש בו זריעת לתך [-חצי כור] תבואה, וְאָזַל אִיהוּ – והלך השליח וְזַבִּין כּוֹרָא – ומכר קרקע בשיעור כפול, הראויה לזריעת כור תבואה, מַאי – מה דין אותו מקח, ומבארת הגמרא את צדדי הספק, מִי אַמְרִינָן – האם אנו אומרים שאותו שליח כמי שמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו של בעל הבית הָוֵי – הוא נחשב, שמלבד הלתך שאמר לו למכור מכר שיעור נוסף של לתך, וְלִיתְכָּא מִיהָא קָנֵי לֵיהּ – וממילא לגבי שיעור של לתך נחשב הוא כמי שעשה את שליחותו של בעל הבית, וחלה המכירה, ואין בעל הקרקע יכול לחזור בו כעת מכל המקח, אלא רק לגבי הלתך השני, שמכר השליח ללא רשות, בטלה המכירה. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר שאותו שליח מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו של בעל הבית הָוֵי – הוא נחשב, כיון שכל המקח נעשה בבת אחת, וכיון שבמקום למכור לתך מכר כור, עבר על דבריו של בעל הבית, כל המקח בטל, וְלִיתְכָּא נַמִּי לֹא קָנִי – ולא חל המקח אפילו לגבי שיעור של לתך.
לשון אחרת בנידון זה: אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש אומרים בענין זה, הָא לָא תִּבָּעֵי לָךְ – בנידון זה אין לך להסתפק כלל, דְּאם מכר יותר מהשיעור שאמר לו בעל הבית וַדַּאי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי, ואינו נחשב כעובר על דברי המשלח, ולכן לגבי אותו לתך ששלחו למכור עבורו חלה המכירה, ואין בעל הקרקע יכול לחזור בו אלא מהלתך השני שמכר, שלא ברשותו. כִּי תִּבָּעֵי לָךְ – והספק שיש להסתפק בנידון זה הוא הֵיכָא דְּאָמַר לֵיהּ זַבִּין לִי כּוֹרָא – באופן ששלחו למכור עבורו קרקע מנכסיו בשיעור זריעת כור, וְאָזַל וְזַבִּין לֵיהּ לִיתְכָּא – והלך השליח ומכר קרקע בשיעור שיש בו כדי זריעת לתך בלבד, מַאי – מה דינה של אותה מכירה, ומבארת הגמרא את צדדי הספק, מִי אַמְרִינָן – האם אנו אומרים, אָמַר לֵיהּ – יכול השליח לומר למשלח, דְּטָבָא לָךְ עָבְדִי לָךְ – עשיתי עבורך את הדבר הטוב יותר עבורך, שהרי אם יזדמנו לך כעת מעות ממקום אחר, לא תצטרך למכור את כל הקרקע, אלא תשאר ברשותך, ואם לא יזדמנו לך מעות, תוכל למוכרה גם לאחר זמן [ומדובר באופן שניתן למצוא מי שיקנה את החצי השני של הקרקע באותו מחיר שהיה הקונה הראשון משלם עליו, ונמצא שאין הפסד למוכר]. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר, מָצִי אָמַר לֵיהּ – יכול בעל הקרקע לומר לשליח שאין הדבר טוב עבורו, שמכר חצי מהקרקע וסמך על כך שיוכל למכור את החצי השני לאחר זמן, כיון דלֹא נִיחָא לִי דְּלִפְּשׁוּ שְׁטָרֵי עִלָּאֵי – אין רצוני שייצאו שטרות רבים על שמי, כיון שעל ידי זה יוצא קול שאותו אדם חייב ממון לבני אדם רבים [לפי שכשמתפרסם הדבר שיש עליו שטרות, אין בני אדם מבחינים ומבררים בין שטרי מקח לבין שטרי חוב, וסבורים שיש עליו שטרי חוב רבים].
מברר הרי"ף את ההלכה בנידון זה: וְלֹא אִפְשִׁיטָא בְּהֶדְיָא – לא נפשט ספק זה בפירוש, וְסוּגְיָיא – ומשמעות הגמרא היא דְּבאופן זה שמכר עבורו חצי מהקרקע, מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הָוֵי, ובטלה מכירתו לגמרי.
