ז נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַֽעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃ ח הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָֽלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה וְנִשְׁקְעָ֖ה כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(ז) נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב – בשם קודשו הגדול, שבו היה מתקיים בית המקדש, אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, גם אם לא אענישם מיד.
(ח) והרי גם אם ארצה לשכוח את מעשיהם, הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ מעצמה, וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ, כי כאשר מקלקלים בני האדם את מעשיהם בהנהגה שבינם לבין חבריהם, נוקמת הארץ עצמה ביושביה, לכלותם מעליה על ידי רעש ורעידת האדמה, וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ – ותישטף כולה במים, כיאור העולה על גדותיו ושוטף ומקלקל את כל האדמה, וְנִגְרְשָׁה – יגרשו ויאספו המים רפש וטיט ויוליכום על פני הארץ, וְנִשְׁקְעָה – עד שישקעו הרפש והטיט ואז ינוחו המים, כִּיאוֹר מִצְרָיִם, והנמשל הוא שתחילה מרדו אנשים מהעם בהושע בן אלה מלך ישראל מחמת שרצה לבטל את עבודת העגלים, וזה כדוגמת רעש הארץ הבוקע מתוכה, ואחרי שהלשינו עליו למלך אשור, בא עליהם מלך אשור כנחל שוטף [וכמו שהתנבא ישעיהו בענין זה ואמר (פ"ח פ"ז) 'הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ, וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו'], ולאחר שיגלה את יושביה ישקעו מימיו, כי מחמת השממה לא תימצא שם רגל אדם ורגל בהמה.
