מא בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֮ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהֽוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹֽצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃ מב וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּֽהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃ מג וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעֽוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃ מד וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בַּֽעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָֽרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(מא) ובאותו הזמן, בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם – אתם בעצמכם תהיו לי לריח ניחוח [ולא רק הקרבנות שלכם], ומבאר מה תהיה הנחת רוח שתהיה לה' מישראל, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים הסמוכים לארץ ישראל, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת הרחוקות אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, שיראו את מעשיכם הטובים, ויראו את כח ה' והשגחתו הפרטית על ישראל.
(מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם, ועתה אביא אתכם אליה שוב, ואקיים את שבועתי לאבות פעם נוספת.
(מג) וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם – דרכי הנפש והמחשבות הרעות, וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם – מעשיכם הרעים אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם, כי באותו זמן יהיה לכם לב חדש לעבוד את ה', ותכירו את גודל הרעה במה שחטאתם עד כה, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם – תתקוטטו עם עצמכם מתוך חרטה וצער, בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עד עתה.
(מד) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', שלא כיליתי אתכם כפי שהיה ראוי לפי גודל חטאיכם, בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם חסדים גדולים לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת עשיתי עמכם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלֹהִים [ונאמרו בנבואה זו שלש פעמים 'וידעתם כי אני ה", פעם אחת (פסוק ל"ח) יכירו את שם ה' על ידי העונשים שיעניש בעת הגאולה את המורדים והפושעים. פעם שניה (פסוק מ"ב) יכירו את ה' על ידי יכולתו, שיראו שקיים את שבועתו לאבות והביא את ישראל לארצם. ופעם שלישית בפסוק זה, שיכירו את ה' על ידי טובו וחסדיו, שלא כילה אותם בשנות גלותם, ולא השיב להם כרעתם, אלא שמר אותם וגאלם באחרית הימים].
