כ הוֹלֵ֣ךְ אֶת־חֲכָמִ֣ים יֶחְכָּ֑ם וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ׃ כא חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת־צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃
֍ ֍ ֍
(כ) הוֹלֵךְ אֶת [-עם] חֲכָמִים, יֶחְכָּם בעצמו, כי ילמד ממעשיהם הטובים ומחכמתם, וישיג את חוקי החכמה, וְרֹעֶה כְסִילִים – המתחבר אל הכסילים להיות להם רֵעַ [ומרמז בכך שההולך עם הכסילים נעשה להם מיד כרע וחבר, ואילו ההולך עם החכמים אינו נעשה להם מיד כרע, אלא הולך אחריהם כתלמיד, כי החכמה אינה נקנית לאדם מיד], הוא יֵרוֹעַ – ישבר, כי ילמד מהכסילים לרדוף אחרי התאוות, ולא יֵדַע את חוקי החכמה כלל.
(כא) אף על פי שמאת ה' לא תצא הרעה, אך את החַטָּאִים, תְּרַדֵּף רָעָה – הרעה עצמה תרדוף אותם, עד שתשיגם, כי העונש נמצא בתוך הטבע של הרעה עצמה, כי לא הנחש ממית אלא החטא עצמו הוא הממית. וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב, כלומר, מלבד הטובה עצמה הטמונה במעשיהם הטובים בדרך הטבע, ישלם להם ה' שכר טוב בהשגחה פרטית.
