פרק כ א וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַֽנַּעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַֽעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי׃ ג מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַֽעֲנֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
פרק כ
הקדמה לדבריו השניים של צופר הנעמתי: צופר בא לבאר כעת את ענין 'רשע וטוב לו', והנה לפי שיטתו לעיל (פרק יא), שביאר צופר הנעמתי את ענין 'צדיק ורע לו' על פי הטענה שאין אנו משיגים את הדברים לפי אמיתותם, אלא רק לי התפיסה החיצונית, ויתכן שמה שנראה לנו טוב הוא באמת רע וכן להיפך, יכול היה צופר לבאר כך גם את הענין של רשע וטוב לו, שאין אנו יודעים מהו הטוב האמיתי, וכדומה. אמנם כיון שאיוב הרבה ללעוג על דברים אלו (פרק יב), נמנע עתה צופר מלהשתמש בטענה זו [ומקדים להתנצל מדוע אינו ממשיך בדרכו זו גם עתה], ומבאר באופן אחר את הענין של רשע וטוב לו, ואומר שאמנם באותו זמן נראה שטוב לרשע, אך בימי קדם לא היה הדבר כן, ואף בזמן הזה עתידים לבוא עליהם עונשים גדולים.
(א) וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיֹּאמַר.
(ב) הגם שבתחילה, לגבי שאלת 'צדיק ורע לו' השבתי שאין אנו משיגים את הדברים לפי אמיתתם, ואיננו יכולים לדעת בבירור מה טוב ומה רע, אך כיון שאיוב הרבה ללעוג על טענה זו, לָכֵן עתה לא אשתמש בטענה זו כדי להשיב על שאלת רשע וטוב לו, אלא שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי – מחשבותי ישיבו אותי מהתשובה הקודמת לתשובה אחרת, וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי – ועתה אשיב מתוך דברים המושגים על ידי החושים, וניתן להוכיח אותם.
(ג) מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי, כלומר, בשעה שרציתי לענות על פי דרכי התבונה, שבה ניתן להשיב על דברים שמעבר לדרכי הטבע, שמעתי דברי כלימה מאיוב, שלעג על הדברים ולא הסכים לקבלם, ולכן עתה אשיב על פי הדברים המוחשים.
