יט וְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַֽעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְוֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַֽהֲלַכְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ כ וּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֤ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אַשְׁלִ֖יךְ מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְאֶתְּנֶ֛נּוּ לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָֽעַמִּֽים׃ כא וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכָל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֑ם וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ כב וְאָֽמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָֽזְב֜וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצִיאָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיַּחֲזִ֨יקוּ֙ בֵּֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּֽחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּֽעַבְד֑וּם עַל־כֵּן֙ הֵבִ֣יא עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָֽרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃
֍ ֍ ֍
(יט) וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם, וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.
(כ) וּנְתַשְׁתִּים מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וממילא תתבטל גם המלכות, וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי, אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי, שלא תהיה השגחתי עליו, וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים.
(כא) ומבאר את הטעם שיהיה הבית בחורבנו למשל ולשנינה, וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן, וכל האומות החזיקו אותו למקום קדוש ועליון בחשיבותו, כאשר יחרב הבית, לְכָל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם – ישתומם, וְאָמַר, בַּמֶּה עָשָׂה יְהֹוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה, כי מאחר וידעו שהשגחת ה' חפפה על הבית הזה תמיד, יבינו שלא היה חורבנו בדרך מקרה, אלא בהשגחת ה' ורצונו.
(כב) וְאָמְרוּ, עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כדי שיהיו תחת מלכותו ולא תחת שלטון הכוכבים והמזלות, וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם, ובכך חטאו יותר משאר העמים העובדים עבודה זרה, שלא בחר בהם ה' להיות תחת מלכותו, עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת.
