יז כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃ יח יִֽהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃ יט אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃ כ יִרְא֣וּ עֵינָ֣ו כִּיד֑וֹ וּמֵֽחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה׃ כא כִּ֤י מַֽה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַֽחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃
֍ ֍ ֍
(יז) ומבאר את מה שתמוה לו בענין הנהגת ה' עם הרשעים, כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ – היה ראוי שידעך נרם ותשקע שמש הצלחתם כמה פעמים, באופן שמפלתם תהיה מופלגת בכמות ובאיכות, וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם – והעונש יבוא עליהם בעצמם, ולא רק על בניהם, חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ – ולא תהא מפלתם בפעם אחת ובבת אחת, אלא את ה'חבל', הגורל הרע שלהם, יחלק ה' לכמה חלקים, ולא תהא זו חלוקה של רחמים המיועדת להקל על האדם את הסבל, אלא יעשה כן ה' 'באפו', כדי להגדיל ולהאריך את יסוריהם ועונשם.
(יח) יִהְיוּ בתחילה כְּתֶבֶן הנישא לִפְנֵי רוּחַ, ומתפזר כל אחד בפני עצמו, ואחר כך יגדל העונש, וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה – יהיו כמוץ שהסופה והסערה 'גונבים' את כולו בבת אחת.
(יט) ומה שאמרתם, שאֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו שה' שומר את העונש לבניו של הרשע, אני אומר שאין ראוי לעשות כן, אלא אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו – יתן ה' את העונש לרשע עצמו, וְיֵדָע – כדי שעל ידי זה ידע הרשע שאכן יש אלוקים שופטים בארץ.
(כ) ותועלת נוספת תהיה מכך שייענש הרשע בעצמו, יִרְאוּ עֵינָו כִּידוֹ – שיראה הרשע בעיניו את הכד עם מי התרעלה המוכנים להשקותו ולהענישו, וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה – וישתה בעצמו את מי החימה שהכין לו ה'.
(כא) כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו – כי אחרי שימות הרשע אין לו כל חפץ וענין בביתו ובמשפחתו, ולא ירגיש כלל בצער בניו הנענשים לאחר מיתתו, וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ – אחרי שמספר החודשים שנועדו לו לימי חייו, היו ערוכים וסדורים לו כראוי, ולא ראה בהם כל עונש ודבר רע.
