ח וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּֽדְל֣וּ אִתּ֔וֹ הָעֹֽמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(ח) אמנם כיון שיעצו לו הזקנים שיגביל בתחילה את מלכותו, כנגד רצונו של רחבעם למלוך מיד מלכות ללא הגבלה, לא מצאה עצתם חן בעיניו, וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, ומחמת שגדלו איתו לא יעיזו להמרות את רצונו, הָעֹמְדִים לְפָנָיו – שהוא בחר בהם להיות עימו [בשונה מהזקנים שנבחרו על ידי שלמה אביו], וכיון שהם יהיו חלק ממלכותו, בודאי ירצו גם הם שתהיה מלכותו שלימה וללא הגבלות, לטובת עצמם.
(ט) אף על פי שלא קיבל רחבעם את עצת הזקנים, מכל מקום הבין עתה רחבעם שלא יוכל לדחות לגמרי את בקשת העם, אלא יצטרך להסכים במקצת לתנאיהם, ולכן שינה את נוסח שאלתו, ולא שאל רק 'איך' להשיב לעם, אלא גם שאל על תוכן התשובה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רחבעם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר, הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ.
