כז הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ׃ כח כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית־נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל ׀ מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים׃ כט הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹֽתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ׃
֍ ֍ ֍
(כז) מוסיף איוב ואומר, הֵן יָדַעְתִּי מה היו מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כשאמרתם לי את תשובותיכם על ענין הרשע שאין ביתו מתקיים, וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ – מחשבותיכם העמוקות והנסתרות היו לחמוס ממני את שמי הטוב ולהוציא עלי לעז, שאני הוא הרשע.
(כח) ומפרש איוב את דבריו, היכן הבין שזו כוונתם, כִּי תֹאמְרוּ בתשובותיכם לשאלותי, אַיֵּה בֵית נָדִיב – היכן הוא קיום ביתך, שהיית נראה לכל כנדיב ועושה חסד, וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים, ורמזתם בכך שבאמת לא היה ביתי בית נדיבות, אלא אהל רשע, ומחמת כן נחרב ביתי ולא התקיימה שלוותי, אך לא אמרתם כן בפירוש, אלא רמזתם זאת בדבריכם.
(כט) ועל כך אשיב לכם, כי גם אם צדקו דבריכם ביחס אלי, אין בכך תשובה, כיון שאי אפשר להביא ראיה ממקרה שאירע לאדם יחיד, לענין השאלה על כללות ההנהגה בעולם, הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, שהלכו במדינות רבות, וראו רשעים רבים המצליחים הצלחה קיימת ותמידית, וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ – והרי לא תוכלו להתנכר ולהכחיש את הראיות שיביאו אותם אנשים מהתמדת הצלחתם של הרשעים בכל העולם, ומזה תהיה ראיה להיפך מדבריכם, כי ההנהגה הכללית מסייעת לדברי ולטענתי.
