(לא) הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃ (לב) וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵֽיתְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃ (לג) וְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַֽאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל־מַרְבִּ֥ית בֵּֽיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃ (לד) וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
עתה מפרט הנביא את שלשת עונשי בית עלי, שינטל כבודם, שלא תהיה להם פרנסה, וימותו בצעירותם: (לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ – כבוד זה שהיה לך שהיית 'זקן', כלומר שופט ונשיא ישראל, לא ימשך לבניך. (לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן – ותראה את ה'מעון', שהוא בית המקדש, איך הוא צר לפניך מלספק לך פרנסתך, בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל – ואפילו בזמן שתהיה רוב טובה לכל ישראל, כמו בזמן שלמה המלך, עדיין פרנסת משפחת בני עלי תהיה דחוקה, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים – ולא יהיו במשפחת בני עלי אנשים זקנים, אלא ימותו כולם בצעירותם [וכאן הכוונה ל'זקן' ממש, ולא מלשון גדולה וחשיבות כמו בתחילת הפסוק].
ולא תחשוב שאמנם לא יהיו צאצאיך נשיאים וחשובים, אך תהיה להם פרנסה ממקום אחר, אין הדבר כן, אלא (לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי – ישארו צאצאיך משרתי המזבח, ויהיו שפלים ונבזים, לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ, וְלַאֲדִיב [-לצער] אֶת נַפְשֶׁךָ, שיראו את הגדולה אצל משפחת אלעזר בן אהרן הכהן, והם יהיו בעוני ובחוסר כל. וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים, כלומר, לא ימותו בקטנותם ממש, שאין הצער גדול כל כך, אלא ימותו בגדלותם בהיותם 'אנשים', שאז הצער והאבל מרובים.
עתה אומר הנביא לעלי מתי יתקיים עונש זה: (לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת – הסימן לקיום העונשים, העונש של קיצור חייהם יתקיים מיד, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס, בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם, ומאותו זמן חלה הקללה בכל משפחתו.
