(כז) וַיָּבֹ֥א אִישׁ־אֱלֹהִ֖ים אֶל־עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֨יתִי֙ אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃ (כח) וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַֽעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת־כָּל־אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כט) לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֨יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵֽרֵאשִׁ֛ית כָּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃ (ל) לָכֵ֗ן נְאֻם־ה֮' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־ה֙' חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃
֍ ֍ ֍
(כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים – נביא אֶל עֵלִי [ואמרו חז"ל שהיה זה אלקנה, אביו של שמואל], וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ, שהוא אהרן הכהן, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה, כלומר, הרי גם במצרים היו 'כהנים' לבית פרעה שהיו נוטלים את חלקם מעם פרעה, אך ה' לא בחר את אהרן להיות כהן כמותם, אלא להיות כהן לה' ולעם ישראל, (כח) וּבָחֹר אֹתוֹ – ובחרתי אותו מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל להיות שלוחם של כל ישראל לעבודה, ובחרתיו לִי לְכֹהֵן לגבי שלשה דברים, לַעֲלוֹת [-להעלות את הקרבנות] עַל מִזְבְּחִי, ולְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי – ללבוש בגדי שרד מיוחדים לכבוד ולתפארת, וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ בעבור זה אֶת כָּל אִשֵּׁי [-קרבנות] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אך רק לאחר ההקטרה על האש רשאים הם ליטול את חלקם, ולא קודם לכן, ולכן היתה הנהגתם של בני עלי שלא כדין.
ועתה מוכיחו ה' הן על הנהגת בניו עם ה', והן על הנהגתם עם ישראל: (כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ – תזלזלו בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן – בחלק הקרבנות אשר ציוה ה' שיהיו במעונו, כלומר שיוקרבו על גבי המזבח, והזלזול בחלק זה הוא בכך שנטלו את חלקם קודם שהוקטר על המזבח חלק ה'. וכנגד הנהגתו עם ישראל אומר, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי – יותר מהחלק המגיע להם לפי הדין, לְהַבְרִיאֲכֶם – להשמין ולהבריא את גופכם, מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי – שאתם לוקחים חלק נוסף מישראל מלבד מתנות הכהונה שמגיעות לכם מצד הדין.
(ל) לָכֵן נְאֻם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אף על פי שעד עכשיו אָמוֹר אָמַרְתִּי שבֵּיתְךָ, שהוא חשוב בהיותך שופט וראש בני ישראל, וּבֵית אָבִיךָ, שהוא בית אהרן הכהן, צאצאיך יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי להיות בגדולה עַד עוֹלָם, וְעַתָּה שלא נהגו בניך כראוי, וזלזלו בעבודת המקדש, נְאֻם ה', חָלִילָה לִּי שתהיה לי ברית עם בניך, כִּי מְכַבְּדַי, אֲכַבֵּד. וּבֹזַי, אשר לא אכבדם, הרי מעצמם יֵקָלּוּ – יהיו מזולזלים [ופועל הכבוד נמשך מה' בהשגחה כגמול ושכר טוב על מעשיהם, ולכן אמר 'אכבד'. אך הזלזול נמשך אליהם מעצמו, מאחר וסרה מהם השגחת ה' לכבדם, ולכן אמר 'ייקלו', כלומר מעצמם].
