לג בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ לד צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃
֍ ֍ ֍
(לג) בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה – ה'נבון', שלאחר שקיבל את חוקי החכמה הוסיף להעמיק ולהתבונן בהם עד שהבינם היטב לאמיתם, הרי החכמה שבליבו תהיה במנוחה, ולא תצטרך להילחם ביצר ובפיתוייו, כיון שבכח השכל והבינה יכניע את תאוות הלב ויצריו [בשונה מה'חכם', שהוא רק יודע את חוקי החכמה אך אינו מבינם לעומקם, ולכן כאשר יפתהו היצר ללכת אחר תאוותיו, תהיה מלחמה כבידה בליבו בין החכמה וחוקיה לבין היצר ותאוותיו]. וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ – אבל הכסילים, והם היודעים את חוקי החכמה אך דוחים אותה מפני תאוותיהם [לא תימצא החכמה 'בליבם', שזו לשון המורה על כך שהחכמה שולטת על הלב ורצונותיו, ואילו אצל הכסיל גֵירְשׁוּ היצר והתאווה את החכמה מלמשול בלב, אלא] תִּוָּדַע החכמה 'בקירבם', כי ישתמשו בחכמה שהם יודעים לדברים רעים, וילכו בהיפך מדרכי החכמה.
(לד) צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי – אפילו 'גוי', שזה כינוי לקיבוץ אנשים שאין להם מלך, ואף לא דת מיוחדת, מכל מקום על ידי שהולכים בדרך הצדקה יתרוממו משפלותם וינחלו כבוד. וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת – ה'לאומים', שזהו קיבוץ אנשים ללא מלך אך יש להם דת מיוחדת, אף על פי שיש להם מעלה מסוימת בכך שהם בני דת אחת, מכל מקום ה'חטאת', שהיא הנטיה מדרכי החכמה, היא להם החרפה הגדולה ביותר [ו'חסד' כאן הוא מלשון חרפה, כמו "פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ" האמור להלן (כ"ה י') שפירושו קלון וחרפה].
