ד אֶֽעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑ט וּ֝פִ֗י אֲמַלֵּ֥א תֽוֹכָחֽוֹת׃ ה אֵֽ֭דְעָה מִלִּ֣ים יַֽעֲנֵ֑נִי וְ֝אָבִ֗ינָה מַה־יֹּ֥אמַר לִֽי׃ ו הַבְּרָב־כֹּ֭חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י לֹ֥א אַךְ־ה֗֝וּא יָשִׂ֥ם בִּֽי׃ ז שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ וַֽאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּֽׁפְטִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ד) אם אכן הייתי משיג את מציאות ה' באחת משתי דרכים אלו, הייתי מבקש שתהיה לי רשות, ואֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט, וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת.
(ה) והלוואי שבעת הויכוח והתוכחה אֵדְעָה את פירוש המִלִּים שבהם יַעֲנֵנִי, וְאָבִינָה את תוכן הדבר והענין של מַה שיֹּאמַר לִי, וכוונתו לומר כי עתה אינו יכול כלל להתווכח עם ה', כי לא יענה לו כלל, וגם אם יענה לו לא יבין את פירוש המילים של השפה שבה ישיב לו, וגם אם יבין את המילים עצמם, הרי לא יבין את הענין בכללותו, שהוא בודאי נשגב ועמוק מהבנת שכל האדם.
(ו) ומבאר את הטענה שהיה רוצה לטעון לפני ה', והיא תשובה לדברי אליפז שיסוריו באו עליו מחמת שלא עבד את ה' עבודה תמה ושלימה ללא פניות, הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי – האם ראוי הדבר שבכל כוחו יריב עימי ה', להביא עלי צרות ויסורים גדולים כל כך, לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי – מחמת שכוונת העבודה שֶׁהוּשְׂמָה בי על ידי מחשבתי לא היתה אך ורק לשמו, אלא גם לכוונת התועלת שתבוא לי מכך בעולם הזה [ובחר בלשון 'ישים בי' לרמוז על עיקר טענתו, שאין לו כלל בחירה חופשית, וממילא מחשבותיו וכוונותיו הושמו בו מתחילת בריאתו, ולא היה הדבר תלוי בו כלל], והרי בכל זאת לא עברתי עבירות, ולא פשעתי פשע גדול העשוי לגרום לעונשים חמורים כל כך.
(ז) ואם הייתי בא להתווכח עם ה', הרי שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ – היושר מצד עצמו היה מדבר עבורי ומוכיח את צדקתי, וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי – ועל ידי כך אמלט לעולם משופטי, כי אצא זכאי בדיני.
