י כִּֽי־יָ֭דַע דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑י בְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא׃ יא בַּֽ֭אֲשֻׁרוֹ אָֽחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא־אָֽט׃ יב מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵֽ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו׃
֍ ֍ ֍
(י) אבל אף על פי שאני איני יכול למצוא את ה' בשום דרך ומקום, הרי הוא יכול למצוא אותי, כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי – כי הוא יודע את הדרך שבה ילך כדי למצוא אותי ולהיות עימי, ואם כן, בְּחָנַנִי – יבחון ויבדוק אותי, והרי כַּזָּהָב אֵצֵא, נקי ומזוקק מכל סיג ופסולת, כי יודע אני שעבודתי לפניו היתה בשלימות כראוי.
(יא) בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי – רגלי הלכו בעבודת ה' לשם השגת האושר והשלימות הנפשיים והרוחניים, ולא כדי להשיג שכר בעולם הזה, דַּרְכּוֹ של ה' שָׁמַרְתִּי ללכת רק בה, וְלֹא אָט – לא נטיתי ללכת בדרך אחרת.
(יב) מִצְוַת שְׂפָתָיו של ה' שמרתי לעשות, וְלֹא אָמִישׁ – לא סרתי ממצוותיו לעשות דברים אחרים, לפי השכל האנושי, ויותר מֵחֻקִּי, צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו, כלומר, שמרתי את אמרי פיו של ה', לקיימם ולעשותם, יותר ממה ששמרתי להשיג את לחם חוקי וכל צרכי האחרים, כי היה יקר בעיני רצון ה' וקיום מצוותיו יותר מלהשיג את צרכי הגשמיים, ולכן לא יתכן לומר שהיתה כוונתי בעבודת ה' להשיג את צרכי הגשמיים.
