כ וַֽתַּעְגְּבָ֔ה עַ֖ל פִּֽלַגְשֵׁיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר בְּשַׂר־חֲמוֹרִים֙ בְּשָׂרָ֔ם וְזִרְמַ֥ת סוּסִ֖ים זִרְמָתָֽם׃ כא וַֽתִּפְקְדִ֔י אֵ֖ת זִמַּ֣ת נְעוּרָ֑יִךְ בַּעְשׂ֤וֹת מִמִּצְרַ֨יִם֙ דַּדַּ֔יִךְ לְמַ֖עַן שְׁדֵ֥י נְעוּרָֽיִךְ׃ כב לָכֵ֣ן אָֽהֳלִיבָ֗ה כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מֵעִ֤יר אֶת־מְאַֽהֲבַ֨יִךְ֙ עָלַ֔יִךְ אֵ֛ת אֲשֶׁר־נָֽקְעָ֥ה נַפְשֵׁ֖ךְ מֵהֶ֑ם וַֽהֲבֵאתִ֥ים עָלַ֖יִךְ מִסָּבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַתַּעְגְּבָה עַל [-עִם] פִּלַגְשֵׁיהֶם, כלומר, ישראל היו כנועים למצרים יחד עם שאר האומות שהיו כנועות לה, אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם [-בשר ערוותם], וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם, ולכן הם צריכים פילגשים רבים, וכך שיעבדה מצרים באומות רבות מלבד ישראל.
(כא) וַתִּפְקְדִי אֵת זִמַּת נְעוּרָיִךְ – החזקתם עדיין במעשים המקולקלים שלמדתם ממצרים, עם מחשבות עמוקות של מינות וכפירה שהיו לכם בימי נעוריכם, בַּעְשׂוֹת מִמִּצְרַיִם דַּדַּיִךְ, לְמַעַן שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ – מעשים ומחשבות שלימדו אתכם המצריים קודם יציאת מצרים להימשך אחרי החטאים.
(כב) לָכֵן אָהֳלִיבָה, היא מלכות יהודה, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי מֵעִיר אֶת מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ, שיבואו אליך בתחילה בדרך אהבה, אֵת אֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם – ויבואו אליך כי ישמעו שסרה אהבתך מהם, ובאים להשיב אליהם את אהבתך, כי נבוכדנצר בא בתחילה בדרך שלום לצדקיהו מלך יהודה, ואם היה צדקיהו נכנע לו וכורת עמו ברית שלום לא היה נלחם בו, וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב בדרך זו, של בקשת שלומך ואהבתך.
