כד אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֗֝וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃ כה בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח ׀ יְהוָ֑ה וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל – המשכיל יתן אל ליבו שהדרך המובילה למעלה, הגם שהיא קשה ודורשת ממנו לוותר על רצונותיו ותאוותיו, הרי היא דרך החיים הנצחיים, ויתאמץ ללכת בה, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה, כי כאשר יֵדַע שאם לא יעלה בה אלא ילך אחר תאוותיו יגיע לשאול תחתית ויאבד לנצח, יתאמץ בכל כוחו לעלות למעלה [בדומה לאדם המטפס על הר, שאמנם הגוף נמשך מטבעו ליפול למטה, אך כיון שהוא יודע שאם יִמָשֵׁךְ אחר נטיית הגוף יפול לשאול הנמצא תחתיו, הוא מתאמץ בכל כוחו לעלות למעלה].
(כה) כאשר תראה בֵּית גֵּאִים הבנוי על חלקה של אלמנה, שמחמת חולשתה אין מי שיריב את ריבה, והגאים עושקים אותה ובונים ביתם על אדמתה, תדע שלאחר זמן בית זה יִסַּח [-יעקור] ה', וְיַצֵּב על מכונו את גְּבוּל האַלְמָנָה, וזהו גם כן מיסודות האמונה, שה' ישגיח על העשוקים והחלשים במקום שאין להם יכולת להנצל בדרך הטבע.
