לג שִׁכָּר֥וֹן וְיָג֖וֹן תִּמָּלֵ֑אִי כּ֚וֹס שַׁמָּ֣ה וּשְׁמָמָ֔ה כּ֖וֹס אֲחוֹתֵ֥ךְ שֹֽׁמְרֽוֹן׃ לד וְשָׁתִ֨ית אוֹתָ֜הּ וּמָצִ֗ית וְאֶת־חֲרָשֶׂ֛יהָ תְּגָרֵ֖מִי וְשָׁדַ֣יִךְ תְּנַתֵּ֑קִי כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ לה לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַתַּשְׁלִ֥יכִי אוֹתִ֖י אַֽחֲרֵ֣י גַוֵּ֑ךְ וְגַם־אַ֛תְּ שְׂאִ֥י זִמָּתֵ֖ךְ וְאֶת־תַּזְנוּתָֽיִךְ׃
֍ ֍ ֍
(לג) ובגלות הראשונה שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן תִּמָּלֵאִי, כלומר, לא שכרות של יין המשמח, אלא שכרון המאבד את הדעת וממלא את השותה יגון, ובגלות השניה תשתי כּוֹס שַׁמָּה וּשְׁמָמָה, כי כל הארץ תיעשה שממה, ובגלות השלישית תשתי את כּוֹס אֲחוֹתֵךְ שֹׁמְרוֹן, שהיתה כמותך עיר מלוכה, ואיבדה את כל תפארתה וגדולתה.
(לד) וְשָׁתִית אוֹתָהּ בגלות הראשונה, וּמָצִית – בגלות השניה תשתי את מה שמתמצה ונאסף בשולי הכוס, וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי – ובגלות השלישית תמצצי את המשקה הבלוע בחרסים השבורים של הכוס [ולשון 'תגרמי' היא בדרך כלל על שבירת עצמות, וכאן הושאלה לשון זו לשבירת כלי החרס], כי העם שבירושלים כבר נהרגו, ונשארה רק העיר עצמה, שהיא כמו הכוס של המשקה, ואף היא תחרב ותישרף. וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי, כלומר, ירושלים היתה כאם לכל ערי ארץ יהודה, והיתה מניקה אותם ומשפיעה להם שפע גשמי מבית המלכות, ושפע רוחני של נבואה ועבודה מבית המקדש, ובעת החורבן יבוטלו שני בתים אלו, ותפסיק ירושלים להשפיע טובה על ישראל, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
(לה) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, עיקר עונשך הוא יַעַן שָׁכַחַתְּ אוֹתִי, וַתַּשְׁלִיכִי אוֹתִי אַחֲרֵי גַוֵּךְ, וכשם שכביכול נשא ה' חרפה עבורה, שנהגה כאשה זונה השוכחת לגמרי את בעלה, וְגַם אַתְּ שְׂאִי זִמָּתֵךְ וְאֶת תַּזְנוּתָיִךְ – תקבלי את העונש על מעשייך.
