לב פּוֹרֵ֣עַ מ֭וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב׃ לג יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(לב) פּוֹרֵעַ מוּסָר – מי שאינו רוצה לשמוע ולקבל את דברי המוסר, המפחידים את האדם ביראת העונש בעולם הנשמות, הרי הוא מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, כי אינו חושש לאובדן הנפש שיארע לו מחמת כן. ומי שהוא חסר לב, שאין לו כלל כח למשול על תאוותיו ויצריו, לא יתייסר על ידי יראת העונש, כיון שאין לו כלל לב המושל על רצונות הגוף [ורק על ידי יסורים ממש יוכלו להוליכו, כבהמה ההולכת מכח השבט המכה אותה, וכאמור לעיל (י' י"ג) "וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"], וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת – אך אם אדם חסר לב ישמע תוכחות המיוסדות על הוכחות שכליות לכך שצריך הוא להלך בדרכי החכמה, הרי זה קוֹנֶה לֵּב – כאילו קנה בכך את הלב החסר לו, ולב זה ישלוט על כחות הגוף, ויטה אותם ללכת בדרכי החכמה.
(לג) מוסיף ומבאר את ה'מוסר' וה'תוכחת' המוזכרים בפסוק הקודם, יִרְאַת ה' מוּסַר חָכְמָה – כדי להלך בדרכי החכמה צריך האדם את המוסר, שזו יראת ה', כאשר יצייר בדעתו שה' משגיח על כל דרכיו וידרוש ממנו דין וחשבון על כל מעשיו. וְלִפְנֵי כָבוֹד – לפני שיקבל האדם את התוכחת שהוא מתכבד בה, כי המקבל תוכחה המיוסדת על סברות שכליות, ומכח תוכחה זו משנה את דרכיו, הרי זה כבוד עבורו [וכמו שנאמר לעיל (פרק י"ג פסוק י"ח) "וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד"], יש צורך שתהיה בו עֲנָוָה, כי המתגאה לא יקבל תוכחות אלא יקשה את ליבו, ורק על ידי שתהיה באדם מידת הענוה יקבל את התוכחת, ויזכה לכבוד.
