מ וְאַ֗ף כִּ֤י תִשְׁלַ֨חְנָה֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים בָּאִ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק אֲשֶׁ֨ר מַלְאָ֜ךְ שָׁל֤וּחַ אֲלֵיהֶם֙ וְהִנֵּה־בָ֔אוּ לַֽאֲשֶׁ֥ר רָחַ֛צְתְּ כָּחַ֥לְתְּ עֵינַ֖יִךְ וְעָדִ֥ית עֶֽדִי׃ מא וְיָשַׁבְתְּ֙ עַל־מִטָּ֣ה כְבוּדָּ֔ה וְשֻׁלְחָ֥ן עָר֖וּךְ לְפָנֶ֑יהָ וּקְטָרְתִּ֥י וְשַׁמְנִ֖י שַׂ֥מְתְּ עָלֶֽיהָ׃ מב וְק֣וֹל הָמוֹן֮ שָׁלֵ֣ו בָהּ֒ וְאֶל־אֲנָשִׁים֙ מֵרֹ֣ב אָדָ֔ם מֽוּבָאִ֥ים סָֽבָאִ֖ים מִמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּתְּנ֤וּ צְמִידִים֙ אֶל־יְדֵיהֶ֔ן וַֽעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת עַל־רָֽאשֵׁיהֶֽן׃
֍ ֍ ֍
(מ) וממשיל את המעשה הזה לאשה המנאפת בתוך בית בעלה ובפניו, שזה מעורר את הקנאה והכעס הגדולים ביותר, וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה – הרי היא כזונה השולחת שליחים לַאֲנָשִׁים הבָּאִים אליה מִמֶּרְחָק, לקבל את פניהם, אֲשֶׁר אנשים אלו באו אליה מחמת המַלְאָךְ [-שליח] השָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם ממנה לקרוא להם אליה, וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר [-בגלל ש]רָחַצְתְּ, כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ, וְעָדִית עֶדִי – התקשטת בתכשיטים, וכל זה עשית לכבודם.
(מא) וְיָשַׁבְתְּ עַל מִטָּה כְבוּדָּה לקבל את הבאים אלייך, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ [-לפני המטה], וּקְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי שַׂמְתְּ עָלֶיהָ – שמת על המטה לכבודם את הקטורת והשמן שקיבלת ממני.
(מב) וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ – ובמטה הזו נשמע קול המון אנשים השלוים ושקטים, ואינם פוחדים ממאומה, וְאֶל אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם מוּבָאִים – ואנשים אלו מובאים אלייך על ידי ריבוי בני אדם ששלחת לכבודם להביאם, ומי הם אותם אנשים שבאו אלייך, סָבָאִים מִמִּדְבָּר – שיכורים הבאים מהמדבר, כלומר, אנשים פראיים והמוניים שתויי יין, וַיִּתְּנוּ השליחים שלך צְמִידִים אֶל יְדֵיהֶן של אותם אנשים, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל רָאשֵׁיהֶן, כאילו הם שרים נכבדים וחשובים, נמצא שהבאת אלייך אנשים שפלים ונבזים, וכיבדת אותם כבוד רב, כדי לנאף איתם בפרהסיא ובגלוי, בפני בעלך.
