מג וָֽאֹמַ֕ר לַבָּלָ֖ה נִֽאוּפִ֑ים עַתָּ֛ה יִזְנ֥וּ תַזְנוּתֶ֖הָ וָהִֽיא׃ מד וַיָּב֣וֹא אֵלֶ֔יהָ כְּב֖וֹא אֶל־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה כֵּ֣ן בָּ֗אוּ אֶֽל־אָהֳלָה֙ וְאֶל־אָ֣הֳלִיבָ֔ה אִשֹּׁ֖ת הַזִּמָּֽה׃ מה וַֽאֲנָשִׁ֣ים צַדִּיקִ֗ם הֵ֚מָּה יִשְׁפְּט֣וּ אֽוֹתְהֶ֔ם מִשְׁפַּט֙ נֹֽאֲפ֔וֹת וּמִשְׁפַּ֖ט שֹֽׁפְכ֣וֹת דָּ֑ם כִּ֤י נֹֽאֲפֹת֙ הֵ֔נָּה וְדָ֖ם בִּֽידֵיהֶֽן׃
֍ ֍ ֍
(מג) וָאֹמַר לַבָּלָה – אמרתי לצרעת הבאה על המרבים בניאוף, המכלה את בשרם ומבלה אותו, נִאוּפִים אלו אשר עַתָּה יִזְנוּ הזונים עמה, יהיו לצרעת ממארת, כי הניאוף הזה מביא את המחלות הללו, עד אשר תַזְנוּתֶהָ וָהִיא – היא עצמה, הזונה הזו, יחד עם הזונים איתה, כולם ידבקו בחולי הזה, המבלה ומשחית את בשרם.
(מד) והתקיימה בה הקללה הזו, וַיָּבוֹא אֵלֶיהָ החולי הזה, כְּבוֹא – כפי שהוא בא תמיד אֶל אִשָּׁה זוֹנָה, כֵּן בָּאוּ אֶל אָהֳלָה וְאֶל אָהֳלִיבָה, אִשֹּׁת הַזִּמָּה – המחלות הללו של האש ותבערת החום הקודחות בגוף ומבלות אותו [ומכונות 'אישות הזמה', מלשון ריבוי של 'אש', שהן מחלות הבאות על מי שעוסק תמיד בזימה].
(מה) וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם – את הזונות הללו, אהלה ואהליבה, בשני משפטים, מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת, וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם, ומבאר את דבריו, כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה, וְדָם בִּידֵיהֶן, כי הן מדביקות בחולי זה את כל הקרב אליהן, ורוצחות אותו במחלה זו.
