(יא) וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַֽעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָֽרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ (יב) וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ ה֛' לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּֽעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַֽחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵֽחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ (יד) וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃ (טו) וְיִבְחָ֥ר וֶֽאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃ (טז) וֶאֱלִֽישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶֽאֱלִיפָֽלֶט׃ (יז) וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֨לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃ (יח) וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ (יט) וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽה֙' לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ (כ) וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹֽיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃ (כא) וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַֽאֲנָשָֽׁיו׃
֍ ֍ ֍
(יא) אחרי שהוכנה מלכות דוד על כלל ישראל, ראה שגם הגויים אשר סביבו עבדוהו, וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים – שלוחים, אֶל דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד.
(יב) וַיֵּדַע דָּוִד מכך שכל ישראל רצו בו כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ, מכך שעבדוהו גם הגויים, והבין דוד כי עשה זאת ה' בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
(יג) וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן, וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת.
(יד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם, שַׁמּוּעַ, וְשׁוֹבָב, וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה. (טו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ. (טז) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט.
(יז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ ישראל אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וכיון שעד עתה חשבו הפלישתים שדוד הוא בעל בריתם, כיון שהיה אצל אכיש מלך גת, וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד, לומר לו שיכנע להם לתת להם מיסים, וַיִּשְׁמַע דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה, והיא המצודה שבמדבר מעון, סמוך לארץ פלישתים, במקום שהיה דוד מתהלך כשברח מפני שאול.
(יח) וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ, כיון שראו שדוד מתקרב לארצם, וַיִּנָּטְשׁוּ – והתפשטו בְּעֵמֶק רְפָאִים, סמוך לירושלים.
(יט) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר, הַאֶעֱלֶה מן המדבר אֶל הפְּלִשְׁתִּים אשר סמוך לירושלים, הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי. וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד, עֲלֵה, כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ.
(כ) וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר, פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם המתפשט אנה ואנה, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים.
(כא) וַיַּעַזְבוּ שָׁם הפלישתים אֶת עֲצַבֵּיהֶם – הפסלים שלהם, וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו.
