כח וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃ כט וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יְהֽוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָב֣וֹא בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖אוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃ ל וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּה֩ אֶת־שָׂרֵ֨י הָרֶ֤כֶב אֲשֶׁר־לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־הַקָּטֹ֖ן אֶת־הַגָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־אֶת־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃ לא וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהֽוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֹ֥בּוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֤ק יְהֽוֹשָׁפָט֙ וַֽיהוָ֣ה עֲזָר֔וֹ וַיְסִיתֵ֥ם אֱלֹהִ֖ים מִמֶּֽנּוּ׃ לב וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַֽחֲרָֽיו׃ לג וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לָֽרַכָּ֗ב הֲפֹ֧ךְ יָֽדְךָ֛ וְהֽוֹצֵאתַ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ לד וַתַּ֤עַל הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הָיָ֨ה מַֽעֲמִ֧יד בַּמֶּרְכָּבָ֛ה נֹ֥כַח אֲרָ֖ם עַד־הָעָ֑רֶב וַיָּ֕מָת לְעֵ֖ת בּ֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃
֍ ֍ ֍
(כח) וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה למלחמה אֶל רָמֹת גִּלְעָד.
(כט) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה – אתחפש בבואי למלחמה ואלבש בגדי הדיוט, כדי שלא יכירוני האויבים, וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ – בגדי מלכותך, כי בך לא ירצו להלחם במיוחד, וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה, ועשה כן כיון שחשש שיש לאויבים מרגלים ששמעו את דבר הנבואה וירצו להורגו [כפי שהיה באמת], ועוד, שחשש לנבואתו של מיכיהו, וחשב שכיון שהנבואה היתה שיהרג בתור מלך ואדון לישראל, הרי אם ילבש בגדי הדיוט תתבטל הנבואה, ולא ימות.
(ל) וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ לֵאמֹר, לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן או אֶת הַגָּדוֹל מישראל, כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, כי היו לו מרגלים שאמרו לו את נבואת מיכיהו, שייהרג אחאב במלחמה זו.
(לא) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, וראו שהוא לבוש בגדי מלכות, וְהֵמָּה אָמְרוּ בליבם, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם בו, וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט, וַיהוָה עֲזָרוֹ, וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, כי הבינו שהוא מלך יהודה.
(לב) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, כיון שעד עתה היה שלום בין ארם לבין מלכות יהודה, ורצו שימשך הדבר, ולכן אף שעתה הצטרף לאחאב במלחמתו, לא רצו להורגו.
(לג) וְאִישׁ מחיילי ארם מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ – בתמימות, הגם שלא הכיר את אחאב כלל, בהיותו לבוש בגדי הדיוט, וַיַּךְ בחיצו אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן – ברווח הצר שבין קשקשי הברזל של השריון שלבש המלך, וַיֹּאמֶר אחאב לָרַכָּב, הֲפֹךְ יָדְךָ בהנהגת המרכבה לחזור לאחוריך, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה, כִּי הָחֳלֵיתִי – נעשיתי חולה, ולא רצה לומר שהוכה על ידי חץ האויב, כדי שלא יתפרסם הדבר וירפו ידי ישראל במלחמה.
(לד) וַתַּעַל הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא – התעלו ישראל ונצחו את ארם במלחמה שהיתה באותו יום, וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד – התחזק להעמיד את עצמו בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, אחרי שיצא מחוץ למחנה, כדי לחזק את לב העם במלחמה, וכך עמד עַד הָעָרֶב, וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ.
