פרק ז (א) וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַֽה֛' הֵנִיחַֽ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹֽיְבָֽיו׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָֽנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה׃ (ג) וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י ה֖' עִמָּֽךְ׃
֍ ֍ ֍
פרק ז (א) לצורך בניית בית המקדש היה צורך שיתקיימו שני תנאים, א. שיהיה מלך לישראל. ב. שתהיה להם מנוחה מאויביהם. ודוד חשב שכבר התקיימו שני התנאים הללו, וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ, והתקיים התנאי שיהיה מלך לישראל, וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו, ונמצא שהתקיים גם התנאי שתהיה מנוחה מהאויבים.
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, שבנה לו חירם מלך צור, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה, שלא בדרך כבוד. וכיון שהסברא מחייבת לבנות את בית המקדש, רצה לשמוע מהנביא האם גם ה' מסכים לדעתו, וכן כדי לדעת היכן יש לבנותו.
(ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ, כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה, והצדיקים הגדולים יכולים לסמוך על הסכמת לבבם שהדבר הוא טוב וראוי, כִּי ה' עִמָּךְ, והיינו שרוח הקודש המלווה אותו תמיד היא המניעה את מחשבות ליבך, ויכול אתה לסמוך על כך. וכיון שעדיין לא הגיעה אל נתן נבואה בענין זה, השיב לדוד מסברא שהדבר ראוי, ושיעשה כדעתו.
