ד אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֗֝י יָֽצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃ ה הָֽרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֗֝יִם וְשֹֽׁכְנֵיהֶֽם׃ ו עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(ד) ואם כן תן דעתך והתבונן, אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין – עם מי אתה מדבר, הלא עימי, וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ – ומהיכן יצאה 'נשמת' שיטתך ועיקרה, הלא ממני, שאני טוען שהמערכת שולטת בעולם, ואם כן נשארה שאלתי בתוקפה, שיש כאן עוול בהנהגה ורוע בסידור העולם, שהצדיק מתייסר והרשע שליו.
(ה) והגם שאתה משיב על טענתי ואומר שהשכר והעונש האמיתיים הם בעולם הבא, אין דבריך מסתברים, וכי הָרְפָאִים – המתים שנקברו במצולה סמוך לתהום, יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם – יצאו מתחת למים ויוולדו פעם נוספת כדי לקבל עונש או שכר.
(ו) והלא אחר שנקברו המתים, עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ – התבלה גופם בתהום, ונשארה נשמתם ערומה ללא גוף, וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן – במקום האובדן והמוות אין כסות אחרת לתת להם, כלומר, לא יימצא שום גוף אחר שבו תוכל הנפש להתלבש, כדי לקבל שכר או עונש. ובזה חוזר איוב על טענתו, שאי אפשר להשיב על שאלותיו מכח השכר והעונש הניתנים בעולם אחר.
