פרק כו א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב מֶֽה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃ ג מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תֻֽשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃
֍ ֍ ֍
פרק כו
הקדמה למענה התשיעי של איוב: מענהו של איוב עתה מחולק לשלשה חלקים: א. בתחילה (פרק כו) משיב איוב לדברי בלדד השוחי האחרונים, וטוען שבעיקר דבריו תומך בלדד בטענותיו של איוב, שהארץ נתונה בידי מערכת המזלות, ואף שהוא חולק על איוב וטוען שה' משגיח על הפרטים, ושאין המערכת שולטת על מעשי בני האדם אלא יש להם בחירה חופשית, בכל אופן גם הוא מודה שאין ה' משנה את המערכת עבור בני האדם הפרטיים, ואם כן נשארה שאלתו בדבר צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ואת דברי בלדד שהגמול האמיתי הוא בעולם הבא, כבר דחה איוב כמה פעמים בטענה שכיון שבעולם הזה אין כל הוכחה לקיומו של העולם הבא, אי אפשר לבסס על כך את ההסבר להנהגה הנראית לעין כל. ועל דברי בלדד השוחי, שאין ה' משנה את כל מערכת הטבע מחמת אדם יחיד, טוען איוב שלפי דברי בלדד בעצמו, שאין המערכת שולטת על כל הפרטים [ומחמת כן אינה שולטת על בחירת בני האדם], הרי יש דברים נוספים שאינם נשלטים על ידי המזלות, ובאמצעותם יכול ה' להעניש את הרשעים גם בלי לשנות את כל מערכת הכוכבים והמזלות. ומכך שאין ה' עושה זאת מוכח שכל העולם הזה נמצא בשליטת מערכת הכוכבים, ואף בחירת האדם בכלל זה, וכטענותיו של איוב. ב. לאחר שראה איוב שרעיו הפסיקו להתווכח איתו, חוזר הוא ומבאר (פרקים כ"ז-כ"ח) שאינו יכול לקבל ולהסכים לדברים שאין ליבו מבין אותם, כי זו דרך חנופה השנואה על ה', ומוטב שיאמר בפיו מה שהוא חושב בליבו, גם אם הם דברים קשים, מאשר שיאמר בפיו דברים שאינו מבין בליבו. ומכח זה מתרעם הוא על רעיו, שאף הם יודעים בליבם שהוא צודק בטענותיו, ואומרים הם את כל טענותיהם מהשפה ולחוץ. ומוסיף להתלונן על כך שהעלים ה' את החכמה מעיני בני האדם, שלא יבינו את סדר הנהגתו בעולם, וכביכול ה'חכמה' בעולם הזה היא להתנהג ב'סכלות' ולא להבין דבר, אלא רק להאמין בלי לחקור אחרי מעשי ה'. ג. לאחר כל דבריו מתאר איוב (פרקים כ"ט – ל"א) את כל הצלחתו וכבודו שהיו בתחילה, ולעומת זאת רוע מעמדו ושפלותו כעת, ומעביר את כל מעשיו תחת שבט הביקורת, להוכיח שלא נמצא בו כל עוון המצדיק את רוב יסוריו ומכאוביו, ובזה מסתיימים דברי איוב.
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
(ב) מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ – הרי בדבריך אלו, עזרת לטענותי, שהיו ללא כח, הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז – והושעת את זרועי, שהיתה חלשה, כי עד עתה הכחישו כל רעיו של איוב את עיקר טענתו, שהארץ מסורה בידי המערכת שאינה מבחינה בין טוב לרע ובין צדיק לרשע, ועתה בא בלדד השוחי והסכים לעיקר טענה זו, ואמר גם הוא שמחמת כן נמצא צדיק מתייסר בעולם הזה, ורשע שמקבל רוב טובה, כי גם לדבריו הכל תלוי במזלו של האדם בעת שנולד, ולא במעשיו.
(ג) מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה – והשיטה שלי, שהיתה בעיניכם 'לא חכמה', הרי אתה בדבריך יעצת לה עיצה טובה, כי קישרת את ההנהגה העליונה של ה' עם המערכה והמזלות, כי אמרת שלמרות שמסר ה' את הארץ לידי מערכת הכוכבים, בכל זאת הוא יודע הכל ומשגיח על הפרטים, וְתֻשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ – ובכך גרמת שרוב בני האדם יקבלו את העצה הזו, כי לא תהיה בכך סתירה לאמונתם בה', אך בעיקר הדבר חיזקת את שיטתי, שהנעשה בעולם הזה מסור לידי מערכת הכוכבים והמזלות, וה' אינו משנה את המערכה מפני מעשי בני האדם, ומחמת כן יימצא צדיק מתייסר ורע לו, ורשע וטוב לו.
