יז שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃ יח יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַֽׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָֽׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃ יט קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵֽאֲדֹנָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(יז) ומוסיף להתאונן ולומר, שכיון שרוב ימי האדם הם צער ומכאובים, הן מצד עצמו והן מצד אחרים, לכן טוב היה לו שלא להיוולד כלל, ומבאר תחילה את הרעות הנגרמות לאדם מצד עצמו, שָׁם – במקום ההעדר והאין, רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז – אין את הרוגז שיש לרשעים בעולם הזה, לרדוף כל היום אחר תאוותם, חמדתם וקנאתם, וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, כי בעולם הזה צריך כל אדם להתייגע ולעמול כדי להשיג את צרכי גופו, ואילו מי שלא נברא כלל לא יתייגע בדברים אלו.
(יח) וכן מצד הרעות החיצוניות, בעולם הזה ימשול החזק על החלש, יאסור אותו בבית הסוהר וינגוש בו, ואילו בבחינת ההעדר והאין יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ [ואף שהם כ'אסירים' שאינם הולכים ממקום למקום, אך הם שאננים ואינם פוחדים], כי לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ.
(יט) וכנגד מה שיש בעולם הזה הבדלי מעמדות, בין העשירים לעניים, בין הנכבדים לבזויים וכדומה, הרי במקום ההעדר קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, ואין כל חילוק ביניהם, ובעוד בעולם הזה חלק מבני האדם קנויים לעבדים לאחרים, הרי שם אין עבדות כלל, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו,וכיון שכל הרעות המצויות בעולם הזה אינן שייכות למי שלא נולד כלל, הרי טוב לו לאדם שלא יוולד ולא יבוא לעולם הזה כדי לסבול ולהצטער.
