יג כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃ יד עִם־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃ טו א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּֽתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃ טז א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶֽהְיֶ֑ה כְּ֝עֹֽלְלִ֗ים לֹא־רָ֥אוּ אֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
(יג) כִּי עַתָּה כבר שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט, אילו יָשַׁנְתִּי אָז, בעודי נפל, ולא הייתי בא כלל לאויר העולם, אזי יָנוּחַ לִי ממציאות החיים, שאין בהם מנוחה.
(יד) ומבאר עתה, כי בין האנשים החיים יש חילופי דרגות, מהמלך שהוא החשוב ביותר, ועד הנפל שהוא הפחות ביותר, אבל אילו לא היה בא אל המציאות כלל, לא היה ניתן לשערו בחשיבות, ולומר שהדבר שלא נברא כלל, אינו מלך או אינו שר וכדומה, אלא בתוך ההעדר והאין הכל שוים, ועל כך אומר, שאם היתה מתקבלת בקשתו שלא יברא כלל, הרי היה שוה בעיניו מה שלא יהיה עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ, הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ – הבונים ערים חריבות כדי להקים לעצמם שם.
(טו) אוֹ שלא אהיה עִם שָׂרִים אשר זָהָב לָהֶם, הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף.
(טז) אוֹ שאפילו כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה, אם לא היה נקלט הריונו כלל, או שלא אהיה כְּעֹלְלִים שנולדו ומתו מיד בלידתם, ולכן לֹא רָאוּ אוֹר, הכל היה שוה בעיניו, כי בבחינת ההעדר אין חילוקי מדרגות כלל.
