(ו) וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י נִבְאֲשׁ֖וּ בְּדָוִ֑ד וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵֽי־עַמּ֡וֹן וַיִּשְׂכְּרוּ֩ אֶת־אֲרַ֨ם בֵּית־רְח֜וֹב וְאֶת־אֲרַ֣ם צוֹבָ֗א עֶשְׂרִ֥ים אֶ֨לֶף֙ רַגְלִ֔י וְאֶת־מֶ֤לֶךְ מַֽעֲכָה֙ אֶ֣לֶף אִ֔ישׁ וְאִ֣ישׁ ט֔וֹב שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (ז) וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑ד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּל־הַצָּבָ֖א הַגִּבֹּרִֽים׃ (ח) וַיֵּֽצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַֽאֲרַ֨ם צוֹבָ֤א וּרְחוֹב֙ וְאִֽישׁ־ט֣וֹב וּמַֽעֲכָ֔ה לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃ (ט) וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵֽאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃ (י) וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּֽעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (יא) וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּֽחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה וְאִם־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶֽחֶזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָֽלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְ׃ (יב) חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה֔' יַֽעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ – נמאסו בְּדָוִד, וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב, וְאֶת אֲרַם צוֹבָא, עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי, וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ, וְאִישׁ טוֹב – ואנשי אדון הארץ ששמה טוב, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ.
(ז) וַיִּשְׁמַע דָּוִד, וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב, וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים.
(ח) וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן, ונאספו בתוך ארצם לפני עיר המלוכה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר, כי היו חלשים מצד עצמם, ולא רצו להלחם בשדה, אלא עמדו קרוב לשער המבצר, וַאֲרַם צוֹבָא, וּרְחוֹב, וְאִישׁ טוֹב, וּמַעֲכָה, שהם המלכים שבאו להלחם בדוד, היו במרחק מעמון, בגבול מואב, לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.
(ט) וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, כי לא רצה ללכת עד ארץ עמון ולהלחם בהם, שאז יבואו המלכים מאחוריו וילחמו בו, וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, ואת הגיבורים הללו לקח למלחמה במלכים הללו, וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם.
(י) וְאֵת יֶתֶר הָעָם, שהם חלשים יותר, נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו, וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן, שלא יצאו מארצם להלחם בהם, ואמנם שיער בדעתו שבני עמון לא יצאו להלחם, ולכן בינתיים נשאר גם המחנה של אבישי בסמוך ליואב, אלא שהיו מוכנים גם להלחם בבני עמון.
(יא) וַיֹּאמֶר יואב לאבישי, אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי, וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה, כיון שכפי שהתבאר היה מחנהו של אבישי עדיין סמוך למקום המערכה, וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ, כלומר, אם יצאו להלחם איתך, ואשער שלא תוכל להכניעם לבדך, וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ.
(יב) חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ, שלא ילכו בשבי, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, שלא יחריבום האויבים, ואחרי שעשו גם הכנה טבעית וגם הכנה במחשבה שמלחמתם לשם שמים, וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו, לעזור לנו כפי ההכנה הראויה.
