ג לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ צֹ֑ר וְהַֽעֲלֵיתִ֤י עָלַ֨יִךְ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים כְּהַֽעֲל֥וֹת הַיָּ֖ם לְגַלָּֽיו׃ ד וְשִֽׁחֲת֞וּ חֹמ֣וֹת צֹ֗ר וְהָֽרְסוּ֙ מִגְדָּלֶ֔יהָ וְסִֽחֵיתִ֥י עֲפָרָ֖הּ מִמֶּ֑נָּה וְנָֽתַתִּ֥י אוֹתָ֖הּ לִצְחִ֥יחַ סָֽלַע׃ ה מִשְׁטַ֨ח חֲרָמִ֤ים תִּֽהְיֶה֙ בְּת֣וֹךְ הַיָּ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָֽיְתָ֥ה לְבַ֖ז לַגּוֹיִֽם׃ ו וּבְנוֹתֶ֨יהָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּחֶ֖רֶב תֵּֽהָרַ֑גְנָה וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ג) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי פונה עָלַיִךְ, צֹר, להענישך, וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים [ובפסוק ז' יבאר מי הם הגויים], ואחר כך תושמדי ביד ה', כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו – יעלו גלי הים, יציפו וישטפו את כולך.
(ד) וְשִׁחֲתוּ האויבים את חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ, אך אחרי שיסיימו האויבים להלחם בה, ה' בעצמו ישמיד אותה, וְסִחֵיתִי – אעקור ואעביר למקום אחר את עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה, הוא העפר שבשפת הים המונע ממי הים לשטוף את הארץ, ועתה ישטוף הים את כל ארצם, וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע, כי ישאר שם רק סלע שאינו ראוי לישוב בני אדם.
(ה) מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם – תהיה צור באמצע הים למקום שאפשר רק לפרוש בו מצודות לדוג דגים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, וקודם שתישטף הארץ, וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם – יבזזו הגויים את כל ממונה.
(ו) וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה – כל אנשי צור הגרים מחוץ לחומות המדינה, בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה, כי קודם המצור יהרגו האויבים את כל מי שיהיה מחוץ לעיר, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.
