ג עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֨יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִּׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃ ד טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֨יךָ֙ פְּקֻדָּֽתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִֽהְיֶ֖ה מְבֽוּכָתָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומתאר עתה את דרך המשפט המעוותת שעשו באותו הזמן, עַל האדם הָרַע כַּפַּיִם הבא למשפט, כל מגמתם היא רק לְהֵיטִיב עמו ולהוציאו זכאי בדינו על ידי שיתן להם שוחד, ובתחילה הַשַּׂר הממונה על ענישת עושי העוולות שֹׁאֵל וחוקר על מעשיו של האדם הרע, וְהַשֹּׁפֵט הממונה על חקירת המשפט גם כן רוצה להיטיב עמו, ושניהם עושים זאת בַּשִּׁלּוּם – תמורת תשלום שנותן להם האיש עושה הרעה, וְהַגָּדוֹל, הממונה על כל השרים והשופטים, גם הוא רוצה לקבל שוחד, ולכן בתחילה הוא דֹּבֵר מהשפה ולחוץ שהַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא – שיש לשבור ולהמית את נפש עושה הרע, כדי שמחמת כן יצטרך לתת שוחד רב כדי להציל את נפשו ממיתה, וַיְעַבְּתוּהָ – ולאחר שהם מקבלים את הממון, אז שלשתם יחד, השר השופט והגדול הממונה עליהם, פוסקים את הדין לטובתו, כמו חבל עבות העשוי משלשה חוטים חזקים הטוויים יחד, ויאמרו בתוקף שאין להעניש את עושה הרע.
(ד) טוֹבָם – גם האיש הטוב שביניהם, הרי הוא כְּחֵדֶק – כמין קוץ עקמומי ומפותל שעושים ממנו גדר של קוצים, אשר הוא אמנם יָשָׁר יותר מִמְּסוּכָה, שהיא הגדר של הקוצים שמפתלים ומעקמים אותה עוד יותר, עד שהחדק נראה לעומתה כישר, אך באמת גם הוא מלא עקמומיות, כך האיש הטוב שבהם הוא גם כן נפתל ועיקש, ורק ביחס לבני דורו הוא נראה כישר. יוֹם מְצַפֶּיךָ – ביום שיבוא העונש על הגויים שסובבים את ארץ ישראל, המצפים לראות ברעה שתבוא על ישראל, גם פְּקֻדָּתְךָ בָאָה, כי גם ישראל נענשו באותו הזמן, עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם של העם הזה, שעליהם אמר (פסוק ב') 'כולם לדמים יארובו', כי תהיה מבוכה גדולה ביניהם.
