ד ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֹ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָֽזְב֣וּ אֶת־ה֗' נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃ ה עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כָּל־רֹ֣אשׁ לָֽחֳלִ֔י וְכָל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃ ו מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֨רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃
֍ ֍ ֍
(ד) עתה מתאר הנביא את איכות חטאיהם מדרגה אחר מדרגה, הוֹי, גּוֹי חֹטֵא, ו'חטא' הוא בשגגה, אך לא רק בשגגה חטאתם, אלא אתם עַם כֶּבֶד עָוֹן, שה'עוון' הוא במזיד, ולא חטאתם רק לפעמים, אלא נעשיתם זֶרַע מְרֵעִים, והיינו שהתמידו ברעתם עד שהם מכונים בשם 'מְרֵעִים', שדרכם להרע תמיד, ולא חטאתם רק למלא תאוותכם או להשיג איזו תועלת, אלא נעשיתם בָּנִים מַשְׁחִיתִים, שההשחתה מורה על עשיית עבירות ללא הנאה ותועלת, אלא רק מחמת שחיתות הנפש. ולא רק שעברו את כל העבירות הללו, אלא עָזְבוּ לגמרי אֶת ה', ולא עשו כן רק לתאבון ולמלא תאוותם, אלא נִאֲצוּ – התכוונו לבזות ולהכעיס אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, ולא עשו כל זאת דרך פריקת עול ובקשת הבטלה, שאז ניתן ללמד עליהם זכות שלא רצו להיות משועבדים לה', אלא נָזֹרוּ אָחוֹר – נסוגו מעם ה' לעבוד אלהים אחרים, על אף שעבודת האלילים קשה וכבדה יותר, ובחרו בעבודה זו על פני עבודת ה'.
(ה) וכיון שהרביתם כל כך לפשוע עד שהגעתם לתכלית המרד והמרי, אם כן עַל מֶה תֻכּוּ – מה התועלת בכך שאתם מוכים, והרי אין הדבר מעורר אתכם לחזור בתשובה, אלא עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה – תמשיכו לסור מאחרי ה', והראיה לכך, כי כבר עתה אתם משולים לאדם חולה, כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי – שהאבר הכולל את כל המחלות הוא חולי הראש, כי כל ההרגשות יוצאות מהמוח, וכל האברים נפגעים ממחלת הראש, וְכָל לֵבָב דַּוָּי – והחלק המורגש ביותר במחלת הגוף הוא חולי הלב, השולח חיות לכל האברים על ידי הדם.
(ו) ולא רק הראש והלב חולים, אלא מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם – אין בו אבר תמים, שלם, אלא בכל הגוף יש פֶּצַע – מכת חרב, הפותחת את הבשר, וְחַבּוּרָה – מכה קהה, הצוררת את הדם תחת העור, וּמַכָּה טְרִיָּה – מכה הגורמת להוצאת הלחות מהגוף, ורפואת הפצע היא לחובשו בתחבושת המהדקת את המקום וסוגרת את החתך, ורפואת החבורה היא לרכך את המקום עד שיצא הדם והמוגלה, וכשיש פצע וחבורה במקום אחד אי אפשר לרפואתם, כיון שהרפואה של האחד מזיקה לדבר השני, ורפואת המכה הטריה היא לשים סמים המייבשים את המקום, ורפואה זו מזיקה גם לפצע וגם לחבורה, הצריכים שיהיה המקום לח, ונמצא שהמכות והחבורות בעצמם מפריעות זו לזו, שלא תהיה אפשרות לרפאותם. לֹא זֹרוּ – לא פוזרו עליהם הסממנים הניתנים על המכה לריפוי, וְלֹא חֻבָּשׁוּ – ואפילו לא נחבשו כדרך שחובשים את הפצעים לפני הריפוי, כדי שלא יתפשטו למקומות אחרים בגוף, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן – ואפילו לא ריככו את המקום בשמן, כדרך שעושים בתחילת הריפוי, הרי שלא התחילו כלל להתעסק ברפואות.
