יח רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים׃ יט לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה׃ כ וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֗֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃ כא וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵֽעֵינֵ֣י כָל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה׃
֍ ֍ ֍
(יח) גם דברים שהם יקרים מצד מקומם, כמו אבני רָאמוֹת וְגָבִישׁ, שהם אבנים שאומרים עליהם שירדו מן השמים, לֹא יִזָּכֵר – גם הם לא ייזכרו להעריך את החכמה, כי מקומה גבוה עוד יותר, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה – והמקום שממנו מושכים את החכמה, עמוק ורחוק יותר מִפְּנִינִים, היוצאים ממצולות הים.
(יט) לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ, שזו האבן היקרה ביותר, עד אשר אפילו בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה – אין הזהב הטהור והיקר ביותר ראוי להיות אפילו מסגרת לאבן זו, לרוב חשיבותה, מכל מקום אין לאבן זו כל ערך ביחס לחכמה.
(כ) ואחרי כל ההקדמות הללו, בהם האריך לפרט ולומר שאין לחכמה כל יחס לדברים היקרים שיש בעולם, כי אין מקומה ושורשה בעולם הזה, ממשיך ושואל, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא אלינו לעולם הזה, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה – היכן הוא המקום שבו שרשי ויסודות הבינה, שמהם ניתן להמשיך וללמוד דבר מדבר.
(כא) וְנֶעֶלְמָה מציאות החכמה מֵעֵינֵי כָל חָי, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם, הגם שהם מגביהים יותר ומתקרבים לשמים, גם כן נִסְתָּרָה, כי אין בעולם מי שיכול להשיג עניינה ואמיתה של החכמה.
