פרק כח א כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃ ב בַּ֭רְזֶל מֵֽעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה׃
֍ ֍ ֍
פרק כח
(א) עתה מתרעם איוב בדבריו על כך שאת כל החכמות השייכות לצרכיו הגשמיים של האדם, הצליחו בני האדם להבין, ואילו את החכמה האמיתית האלוקית אין האדם משיג, ואינו יודע ומבין את עניני הנהגת ה' בעולם הזה: כי את כל מיני המתכות שמשתמש בהם האדם, בין הזהב והכסף שמשתמש בהם האדם לכבוד ולתפארת, ובין הנחושת והברזל שמשתמש בהם האדם לבניה וכדומה, הצליח האדם להוציא מהאדמה, כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא – יודעים בני האדם מהיכן ניתן לכרות ולהוציא את מתכת הכסף, וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ – ויש מקום שבו הזהב מעורב בעפר, ומזקקים אותו ומפרידים אותו מהעפר.
(ב) בַּרְזֶל, מֵעָפָר יֻקָּח, שגם הוא מעורב בתחילתו בעפר, וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה – ואת הנחושת מפיקים על ידי התכת סלעים מסוימים שמעורבת בהם הנחושת, ויוצקים אותה מהם.
