א בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמָלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ ב וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כָּל־יְמֵ֖י יְהֽוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃ ג וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהֽוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ ד וַיְהִ֖י אַֽחֲרֵי־כֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ ה וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק ׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תְּמַֽהֲר֣וּ לַדָּבָ֑ר וְלֹ֥א מִֽהֲר֖וּ הַלְוִיִּֽם׃ ו וַיִּקְרָ֣א הַמֶּלֶךְ֮ לִיהֽוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֨וּעַ֙ לֹֽא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִֽיהוּדָ֣ה וּמִירֽוּשָׁלִַ֗ם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָ֔ה וְהַקָּהָ֖ל לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְאֹ֖הֶל הָֽעֵדֽוּת׃ ז כִּ֤י עֲתַלְיָ֨הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָֽרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וְגַם֙ כָּל־קָדְשֵׁ֣י בֵית־יְהוָ֔ה עָשׂ֖וּ לַבְּעָלִֽים׃
֍ ֍ ֍
פרק כד (א) בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע.
(ב) וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כָּל יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אבל לאחר מות יהוידע הכהן חטא יואש, וכמו שיובא להלן.
(ג) וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם [ונשאן בזו אחר זו, כיון שהיה כהן גדול, ואסור לכהן גדול לישא שתי נשים יחד], וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית ה', ולהעמידו כפי שהיה ביופיו בעת בנייתו, ולצורך כך אין די בנדרים ובנדבות.
(ה) וכדי לאסוף את כל הכסף הדרוש לצורך כך, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה, וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר. אך הם לא שמעו לקולו, וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם.
(ו) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד ה', והם מטבעות מחצית השקל שהכל חייבים בהם, וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל – ומה שהיה מדרך קהל ישראל להביא לְאֹהֶל הָעֵדוּת.
(ז) וביאר את דבריו, כי אף שבכל השנים שמלכה עתליה הביאו ישראל מחצית השקל, לא יצאו בכך ידי חובתם, כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים, וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה' עָשׂוּ לַבְּעָלִים, וכיון שהשתמשו במטבעות מחצית השקל לעבודה זרה, צריך כל אחד להביא שוב מחצית השקל על כל שנה מהשנים הללו, ובכסף זה, שאינו מיועד לקרבנות [כיון שאין אלו שקלים של שנה זו אלא של שנים קודמות] ישתמשו לצורך חיזוק בנין בית המקדש.
