יט כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּתִתִּ֤י אֹתָךְ֙ עִ֣יר נֶֽחֱרֶ֔בֶת כֶּֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נוֹשָׁ֑בוּ בְּהַֽעֲל֤וֹת עָלַ֨יִךְ֙ אֶת־תְּה֔וֹם וְכִסּ֖וּךְ הַמַּ֥יִם הָֽרַבִּֽים׃ כ וְהֽוֹרַדְתִּיךְ֩ אֶת־י֨וֹרְדֵי ב֜וֹר אֶל־עַ֣ם עוֹלָ֗ם וְ֠הֽוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶ֨רֶץ תַּחְתִּיּ֜וֹת כָּֽחֳרָב֤וֹת מֵֽעוֹלָם֙ אֶת־י֣וֹרְדֵי ב֔וֹר לְמַ֖עַן לֹ֣א תֵשֵׁ֑בִי וְנָֽתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים׃ כא בַּלָּה֥וֹת אֶתְּנֵ֖ךְ וְאֵינֵ֑ךְ וּֽתְבֻקְשִׁ֗י וְלֹֽא־תִמָּצְאִ֥י עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(יט) כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים, בְּתִתִּי אֹתָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת, לא ישאר בך שום סימן לישוב בני אדם, אלא תהיי כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ – שלא ישבו בהם בני אדם מעולם, והדבר יֵעשה בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת מי התְּהוֹם, וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים.
(כ) וְהוֹרַדְתִּיךְ – אוריד את כל העם שבתוכך אֶת [-עם] יוֹרְדֵי בוֹר, אֶל עַם עוֹלָם – אל אנשי דור המבול, שגם הם נמחו במים, וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר, ואעשה כן לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי – שלא תוכלי להבנות ולהתיישב שוב, כי תהיה כל אדמתך מכוסה במי הים. ולאחר זמן, וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים – תשוב ארץ ישראל להיות ארץ נרצית וקיימת, בין בני האדם החיים, בשונה מצור שישארו לעד כל יושביה עם מתי עולם.
(כא) בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ – אתן אותך אל השדים שבתחתיות הים, וְאֵינֵךְ, וּתְבֻקְשִׁי – גם כאשר ירצו להקים אותך מחדש, וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם, כי הישוב החדש שהוקם בשם 'צור' היה במקום אחר, ואילו צור הראשונה הוכחדה ונמחה שמה לגמרי, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
