טז וְֽיָרְד֞וּ מֵעַ֣ל כִּסְאוֹתָ֗ם כֹּ֚ל נְשִׂיאֵ֣י הַיָּ֔ם וְהֵסִ֨ירוּ֙ אֶת־מְעִ֣ילֵיהֶ֔ם וְאֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתָ֖ם יִפְשֹׁ֑טוּ חֲרָד֤וֹת ׀ יִלְבָּ֨שׁוּ֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יֵשֵׁ֔בוּ וְחָֽרְדוּ֙ לִרְגָעִ֔ים וְשָֽׁמְמ֖וּ עָלָֽיִךְ׃ יז וְנָֽשְׂא֨וּ עָלַ֤יִךְ קִינָה֙ וְאָ֣מְרוּ לָ֔ךְ אֵ֣יךְ אָבַ֔דְתְּ נוֹשֶׁ֖בֶת מִיַּמִּ֑ים הָעִ֣יר הַהֻלָּ֗לָה אֲשֶׁר֩ הָֽיְתָ֨ה חֲזָקָ֤ה בַיָּם֙ הִ֣יא וְיֹֽשְׁבֶ֔יהָ אֲשֶׁר־נָֽתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם לְכָל־יֽוֹשְׁבֶֽיהָ׃ יח עַתָּה֙ יֶחְרְד֣וּ הָֽאִיִּ֔ן י֖וֹם מַפַּלְתֵּ֑ךְ וְנִבְהֲל֛וּ הָֽאִיִּ֥ים אֲשֶׁר־בַּיָּ֖ם מִצֵּאתֵֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(טז) וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם, וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם, וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ, ותחת בגדי המלכות שיסירו, חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, כלומר ילבשו שק ואפר המורים על כך שהם חרדים וחוששים, ולאחר שירדו מעל כסאות מלכותם, עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים – יפחדו בכל רגע שמא יבוא האויב גם עליהם, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ – יתאבלו על צרתך.
(יז) וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה, וְאָמְרוּ לָךְ, אֵיךְ אָבַדְתְּ, והרי מצד הטבע היה קשה לכבוש אותך, כיון שאת נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים – יושבת בים, והוא לך למחסה ועוז, הָעִיר הַהֻלָּלָה [-המהוללת] אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם, כי היו לה מבצרים ומגדלים חזקים, הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ – גם העיר וגם יושביה היו חזקים, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ – מי הים נתנו ליושבי העיר מהאימה והפחד שהם מטילים על בני האדם [וכאילו הפחד הוא דבר מופשט שקיים אצל הים, והוא נותן ממנו לאחרים, שיפחדו גם מהם].
(יח) ואם נבהלו כולם בשעה שרק שמעו את התחלת מפלתך על ידי האויב, הרי עַתָּה, ששטפו אותך המים והחריבו אותך, יֶחְרְדוּ הָאִיִּן ביוֹם מַפַּלְתֵּךְ המוחלטת, וְנִבְהֲלוּ הָאִיִּים אֲשֶׁר בַּיָּם, מִצֵּאתֵךְ – מכך שיצאת מכלל שאר האיים שבים, כי הושמדת לגמרי ואינך עוד כאחד האיים, אלא נעשית חלק מהים.
