כ וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֗ים לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹֽבְרִ֜ים אֶת־מִצְו֤͏ֹת יְהוָה֙ וְלֹ֣א תַצְלִ֔יחוּ כִּֽי־עֲזַבְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה וַיַּֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃ כא וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּֽחֲצַ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ כב וְלֹֽא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֨סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהֽוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא יְהוָ֖ה וְיִדְרֹֽשׁ׃ כג וַיְהִ֣י ׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם וְכָל־שְׁלָלָ֥ם שִׁלְּח֖וּ לְמֶ֥לֶךְ דַּרְמָֽשֶׂק׃ כד כִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהוָה֙ נָתַ֨ן בְּיָדָ֥ם חַ֨יִל֙ לָרֹ֣ב מְאֹ֔ד כִּ֣י עָֽזְב֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְאֶת־יוֹאָ֖שׁ עָשׂ֥וּ שְׁפָטִֽים׃ כה וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּֽי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ בְּמַֽחֲלֻיִ֣ים רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּֽהַרְגֻ֥הוּ עַל־מִטָּת֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וַֽיִּקְבְּרֻ֨הוּ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וְלֹ֥א קְבָרֻ֖הוּ בְּקִבְר֥וֹת הַמְּלָכִֽים׃ כו וְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָֽעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד בֶּן־שִׁמְרִ֖ית הַמּֽוֹאָבִֽית׃ כז וּבָנָ֞יו יִ֧רֶב הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־מִדְרַ֖שׁ סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֑ים וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כ) וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם – היה הוא בדרגה העליונה ביותר, כי היה נביא וכהן גדול, וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים, לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה', וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם.
(כא) ואף על פי שהיה שליח מאת ה' לנבואה זו, ואף שהיה בדרגה גבוהה כל כך של כהונה גדולה ונבואה, והגם שלא התנבא עליהם נבואת פורענות אלא רק אזהרה ותוכחת מוסר, וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו, שלא בדרך משפט אלא בדרך קשירת קשר, וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, והרי אפילו מי שנענש כדין בחוקי המלכות אין המלך רשאי להורגו אלא בסיף, ולא ברגימת אבנים, ועשו כן בַּחֲצַר בֵּית ה', שהוא מקום קדוש בפני עצמו, שאין ראוי להרוג שם שום אדם.
(כב) וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ את הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו של זכריה עִמּוֹ, שהצילו ממוות והמליכו על כל ישראל, וַיַּהֲרֹג אֶת זכריה בְּנוֹ, וּכְמוֹתוֹ של זכריה אָמַר, יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ, ומסר בכך את דינו לשמים.
(כג) ומחמת כל זאת לא איחר לבוא עונשו של יואש, וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה – לאחר שנה בדיוק מזמן שהרגו את זכריה, עָלָה עָלָיו [-על יואש] חֵיל אֲרָם, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם – מכל העם בחרו להשחית רק את השרים (מצודת דוד), והיה זה עונש על כך שהשתחוו ליואש ועשאוהו לעבודה זרה, וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק.
(כד) והיה הדבר גלוי לכל שבא העונש בהשגחה פרטית לרעה, כִּי בְמִצְעַר [-מעט] אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם, וַה' נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד של מלכות יהודה, כִּי עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים – עינויים קשים, והיה זה עונש על שעשה את עצמו לאלוה.
(כה) וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו להענישו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן – על כך שהרג את זכריה בנו של יהוידע הכהן, וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ, וַיָּמֹת יואש, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים.
(כו) וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו להורגו, זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית.
(כז) וּבָנָיו של יואש, יִרֶב הַמַּשָּׂא עָלָיו – וריבוי נבואות הנביאים שנאמרו עליו, וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים שעשה יואש בתחילת מלכותו, הִנָּם כְּתוּבִים עַל מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים. וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ של יואש תַּחְתָּיו.
