פרק כט א וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃ ב מִֽי־יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי׃ ג בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹר֗וֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃ ד כַּֽאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָֽהֳלִֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק כט
(א) וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ, לתאר את רוב הטובה שהיתה לו בתחילה, וַיֹּאמַר.
(ב) מִי יִתְּנֵנִי שאהיה כְיַרְחֵי קֶדֶם – כחודשים הקודמים, בעת שהצלחתי בכל דרכי, כִּימֵי – כאותם ימים אשר אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי מכל רעה.
(ג) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי – בזמן שנר ה' היה מאיר על ראשי, וזהו משל לכך שה' השפיע עליו חכמה ודעת, עד אשר לְאוֹרוֹ של נר זה אֵלֶךְ אפילו בחֹשֶׁךְ, כי אין זה אור גשמי אלא אור הנפש, ועל ידי זה היה מצליח מבחינת הנפש.
(ד) וגם מצד הגוף היה מצליח, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי – בימי נערותי, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי – בעת שכוחות הגוף הטבעיים היו מונהגים מסוד ה' ועצתו, ופעלו באהל גופו, עד שהיה תמיד בריא וחזק.
